טיקי טובי

זה מה שתרגמתי, זה לא שיר רקע. זה באנגלית, אני ממליצה לשמוע כי זה די מגניב.
מסתבר שצריך לציין את זה חזק יותר. -לא לשמוע במהלך הקריאה- או אחרי או לפני

הנער עם השיער החום, המחסום על הפה והמשקפת הצהובה הדליק את המצלמה והעמיד אותה מולו, מביט עמוק לתוך העדשה במבט חודר. לאחר מספר שניות של סידור המצלמה, היא התיישב מולה והוריד רק את המחסום מפיו במטרה לאשר לקולו להישמע בקלות. אמנם, את המשקפת הוא השאיר על עיניו. היא הסתירה אותן לגמרי, במיוחד בתאורה העמומה בחדר.
"היי, קוראים לי טובי," אמר הנער חום השיער למצלמה. "הייתי רוצה לספר לכם ק-קצת מי אני… מאחר ולכולכם אכפת כל פא-פאקינג כך!" הוא נעצר וחייך חיוך קטנטן, גיחך לרגע אחד וחזר לעצמו.
"אני למדתי בבית מגיל צעיר כי… טוב, אתם יודעים שהגיל לא משנה… הילד עם הבעיות הנפשיות, הילד סובל מבריונות, כולם *תמיד* מציקים לילד המפגר… ה-הם קראו לי טיקי טובי ב-ב… בגלל הט-ט-ט-טיקים המחורבנים ש-שלי!" הוא נעצר ונשם לרגע, ואז המשיך. "א-אבל לא הייתי מפגר… הייתי חולה נפש.
"הייתה לי סדרה שלמה של בעיות, אבל ה-המועדפת עלי הייתה זו שהפכה אותי לגמרי חסר תחושה לכל כאב…" הוא עצר לרגע נוסף וחייך לעצמו, לוקח רגע להתענג על הזיכרון המאושר של חוסר כאב.
אך החיוך הקטן הזה דעך במהירות והפך להבעה ריקה מרגש בעוד מפיו יוצאות המילים "חבל שזה לא עבד גם על לב שבור…"
הוא לקח לעצמו עוד כמה שניות.
"ב-בכל אופן, ח-חייתי עם אמא, אחותי… ואבי היקר…" הוא נאנח חרישית. "אבא היה פשוט… אבא מדהים, תמיד… נהיה שיכור והרביץ לנו…" חיוך קטנטן ומסוכן עלה על פניו. "הוא מת עכשיו." צחוק קל ברח מפיו.
"ו… אחותי…" הוא התקשה מעט לדבר, החיוך נעלם מפניו והוא נראה כמנסה לאלץ עצמו לדבר. "אחותי מתה בתאונת דרכים…" קולו רעד קלות בעודו נזכר באחותו האהובה, בלי להתכוון לכך הוא ייבב, ואז השתלט על עצמו. "אני מניח… שהפכתי למרוחק יותר אחרי זה…"
הוא ניער את ראשו במהירות, מעיף את הנושא הזה החוצה "מי לעזאזל צריך חיי חברה?! י-יש לי את הקולות בראש שלי שיארחו לי לחברה!" הוא חייך שוב. "ולחשוב, הרופאים הטורדניים האלה ניסו להשתיק אותם…
"אז בכל אופן, אני… אני שחטתי את אבי היקר… אחר כך אני… אני החלטתי שיכולתי… לסיים את כל זה ולברוח מה-מהעולם חסר המשמעות הזה…
"אבל אז… הכל נעשה שחור ואיבדתי הכרה… הדבר הבא שאני יודע זה ה… הדבר הזה, עומד מעלי… לא היו לזה עיניים, לא אף ולא פה אבל… איכשהו, זה דיבר איתי… 'טובי… פקח את עינייך, ילד…'
"עשיתי כמבוקשו.
"'זהו לא הזמן לסופך…'"
טובי הביט למעלה לרגע. "והוא צדק.
"זה היה רק תחילת המסע שלי…"