יומנה של יעל- עמוד 2

יומני היקר שלום לך,
עדיין קשה לי להתרגל לכתיבה בך, אבל אני חייבת להודות שזה ממש עוזר לי. אני לא צריכה יותר לשמור בבטן, כי חוץ ממך אין לי על מי לסמוך.
היום קרו אחד הדבר הנורא ביותר בחיי!! – עד עכשיו.
היום בערב, אמא ואבא קראו לי, לאייל ולמתן לסלון כדי להגיד לנו משהו חשוב.
"חמודים שלי, יקירים שלי… כל מה שאנחנו עושים הוא לטובתכם" אמא אמרה, "אני ואבא רבים המון, על כל דבר הכי קטן אנחנו רבים, הריבים הללו ממש קשים לכולנו, ואני ואבא הגענו למסקנה שאנחנו לא יכולים לחיות יותר ביחד…" אמא אמרה
"רגע! אז מה שאת אומרת זה שאתם מתגרשים?!" אמרתי בדמעות חנוקות.
"כן, אנחנו מתגרשים" אמא אמרה
התחלתי לבכות
"אבא יגור בדירה הקטנה שבמרתף, ואתם תראו אותו כל יום שישי ושלישי. זהו רק פיתרון זמני. יהיה לכולנו טוב יותר. אנחנו עושים את זה למענכם".
אני לא הקשבתי. פשוט פרצתי בבכי הלכתי משם.
אני עליתי למרפסת בקומה השנייה (שהייתה צמודה לחדר שלי).
סגרתי את הדלת והתפרקתי. בכיתי ובכיתי בלי הפסקה. לא האמנתי שזה קורה לי. הסתכלתי על הכוכבים, כאילו הם היחידים שיכולים להבין אותי.
עכשיו אני בחדר, מתייפחת חלושות וכותבת בך.
מה עשיתי לא בסדר?
מה עשיתי שזה מגיע לי?
כמה זמן ייקח לסיוט הזה עד שיעבור?
יעל