ילדה קטנה בעולם מאושר.

אני רוצה לחזור לתקופה שהייתי ילדה קטנה.
ילדה קטנה שהאמינה ברוחות רפאים, ובמפלצות מתחת למיטה.
ילדה קטנה ותמימה שפחדה מהחושך בטענה שיש שם חייזרים, לא אנשים רעים.
ילדה קטנה שרצתה לישון עם אימא שלה, בטענה שאימא תמיד תשמור עליה.
ילדה קטנה שהחלומות שלה היו לבנות ארמון או טירה לבובות שלה, ולא לרכוש שלה.
ילדה קטנה שחייכה מכל גן שעשועים והעמידה פנים שהיא בעלת הבית החדש.
ילדה קטנה שראתה את כל הטוב באנשים, לא את הקליפה שיש להם.
ילדה קטנה שבכתה מכל 'לא' או נזיפה של אימא ואבא, לא שבוכה מהעולם ואכזבותיו.
ילדה קטנה שחשבה שהדבר הכי אמיץ שתעשה בחיים שלה, יהיה לרכב על אופניים בלי עזרה.
ילדה קטנה שחשבה שכדור הארץ הוא מרובע, למרות שראתה את כל המחקרים בטלוויזיה.
ילדה קטנה שאהבה לקרוא לחתולים, ולברוח כשהם התקרבו אליה. כי הם בעצם חייזרים.
ילדה קטנה שאהבה לעשות צרות רק כדי להאשים את אחיה הגדול, כי יכלה לעשות את זה.
ילדה קטנה, שבסופו של דבר, חשבה שלעולם אין סוף, ולעיניה אין מספיק דמעות בשביל לבכות יותר מעשר דקות שלמות, חשבה שהעולם הוא עולם טוב, ללא רוע ובצע, רצחים וגניבות.
ילדה קטנה שהעולם שחיה בו, התנפץ לרסיסים.
העולם של החייזרים, המפלצות ורוחות הרפאים, אימא השומרת והלא פוגעת, אבא הנוזף והמחבק, האח הגדול שמתנהג כיאלו הוא לא מחבב אותה בכלל. העולם השקט של האנשים הטובים והחייכנים ללא כל תרמית ומניע נסתר, אותו עולם, התנפץ לחלוטין.
ולעולם לא יחזור.