ילדים זה שמחה?
הכל התחיל בחג אחד,
חג ראש השנה ,
ממש לפני יום כיפור
שבו צריך לבקש סליחה ומחילה.
משפחת אמי היא משפחה גדולה,
תשעה ילדים יש בה.
ושמונה מהם כבר התחתנו, והביאו ילדים.
כך שרק תתארו עד כמה אנו מורחבים.
באמצע ארוחת החג פרצה מריבה קטנה,
סתם ויכוח פצפון, לא משהו רציני..
אך אט אט הוויכוח גדל וגדל,
והפך להיות מריבה ענקית.
על מה היה הוויכוח? אתם שואלים
אז אענה לכם שזה לא היה על משהו גדול,
כמו שאתם בטח חושבים.
זה התחיל מדבר קטנטן ומטופש,
שגדל וגדל והפך לענק ממש,
ואח"כ הריב סטה לנושאים אחרים,
ובסופו של דבר גרם לריב אחים.
וכך הוויכוח הפריד משפחה,
ובגללו יצא שבאמצע הארוחה
כל אח לקח את ילדיו, ועזב את בית הוריו.
את שאר הארוחה כל אחד עשה בביתו,
כל אחד חגג לבדו עם משפחתו שלו,
ועכשיו אנחנו כבר לא יכולים להיקרא משפחה,
לא.. זה יהיה ממש נורא, בושה וחרפה.
מעכשיו אנחנו סתם אנשים זרים,
שחולקים במקרה את אותם הורים…
סבא וסבתא נשארו לחגוג לבד
בקיצור היה ממש "אחלה" חג..
הכל התחיל בחג אחד- חג ראש השנה
ממש לפני יום כיפור שבו צריך לבקש סליחה ומחילה.
תגובות (7)
וואו משפחה בדיוק כמו שלי וזה כל כך עצוב לי לקרוא את זה כי זה מתאר בצורה מופתית את מה שקרה בינינו.
בכל מקרה, לקרוא לזה שיר או סיפור? סתם מעניין אותי לדעת. אני אקרא לזה שיר לצורכי התגובה…
אז אהבתי מאוד את החריזה היפה שלדעתי הוסיפה מאוד לשיר ולמרות שהנושא של השיר מאוד כבד החרוזים נתנו לו אווירה קלילה ונחמדה. יש לך תיאורים מאוד טובים ובכללי קראתי את את הסיפור "הלב שלי…" שאת כתבת ויש לך כתיבה כמעט ומושלמת [אף פעם לא אומרת מושלם] ואני אשמח לקרוא עוד סיפורים שלך.
וואו.. שוב תודה.. באמת.. ממש ממש תודה.. ו.. אממ.. נראלי שזה סיפור.. לא שיר.. לא.. סיפור.. טוב.. לא יודעת.. זה פשוט סיפור-שיר..o_O
כמו המשפחה שלי,
היינו המשפחה הכי מאוחדת בעולם
ויום אחד כל המשפחה התפרקה ולא ראיתי את רובם כבר 4 שנים.
מאוד אהבתי את הכתיבה!
יש לך ממש כישרון!
אין לי משפחה גדולה כל כך, דוד דודה ובן דוד סו… יאפ. לא יודעת, אני לא יכולה לומר שהזדהיתי כי זה לא דומה לשם דבר שקרה לי, אבל אני כן הבנתי כי התיאורים שלך ברורים ומדהימים לגמרי~
מקווה שיהיה בסדר, יקירה
תודה רבה לכולם!! אתם לא מבינים ~או שכן?!~ איזה כיף זה לשמוע ~לקרוא~ דברים כאלה!!!
קצת דומה לסיפור על המשפחה שלי. דוד שלי, אח של אבא שלי נישא לאישה ושניהם הולידו את ביני הדודים שלי, עוד לפני שנולדתי, וכמובן שבגלל זה הם גדולים ממני. בקיצור, לפני שש שנים סבא וסבתא שלי מצד אבא שלי עזבו את הבית בו גרו איתם ביחד, כיוון שמצאו דירה חדשה לעצמם. זה כאילו האישה הזאת אמרה "ברוך שפטרנו" ברגע שעזבו את המקום. מאז הם לא מדברים, מבקרים – שום דבר. ובגלל שאבי כועס ומרוגז על העניין הזה, אני בקושי יכולה לבקר את בני הדודים שלי. רק דוד שלי מבקר-תמיד.
אוי.. עצוב לשמוע, אני מקווה שהכל יהיה בסדר.. גם אצלנו היה ריב דומה כזה במשפחה כי דודה שלי התגרשה ונישאה מחדש, והמשפחה לא אהבו את בעלה החדש.. ואז התחיל ריב גדול.. ועד שכולם השלימו אז בראש השה מישהו פתח את כל הנושא מחדש, והריב התחיל מחדש, ובסופו של דבר הריב בכלל גלש למקומות אחרים לגמרי.. נו טוב, אני מניחה שהכל יהיה בסדר בסוף :)