כבר לא יכולה לשמור את זה בפנים ….
הלילה כבר ירד , כולם כבר ישנים , כולם כבר אינם עצובים ,
השבוע שהיה ניגמר לנו , ומתחיל לנו שבוע חדש , אך לי תאמת הוא לא כול כך מרגיש מוצלח
קשה לי , אני כבר אינני יכולה , אני כבר לא רוצה ,
תמיד הייתי סגורה , תמיד שמרתי את הכול בבטן ,
אבל זה גם עכשיו , גם עכשיו כשאני כותבת לכם שאני כבר פה במיטתי , אני כותבת
לכם עם עינים אדומות , עם עינים של אכזבה ,
כי קשה לי , אני נזכרת שוב , ושוב , ואני עוד פעם בוכה ,
תמיד גם כשהייתי קטנה , הבכי והדמעות היו עוזרות לי מאוד
אך עכשיו למרות כול השנים ולמרות שגדלתי אני מרגישה את הכאב , הוא
שוב חזר , והוא לא מרפה ממני ,
אני אינני מבינה למה ?
אני זוכרת את הכול , מה אתם חושבים שאני לא זוכרת ,
מה אתם חושבים שכול החיים שלי אני חייה בסרט ,
לא ממש לא , נכון יש חיים , נכון אומרים שהם יפים אל הכול זה רק במילים
אני התחלתי להבין , למרות כול התמימות שבי ,
ולמרות שאני קטנה אני מבינה ,
אני יודעת , גם לי יש רגשות , גם לי זה כואב מאוד ,
אך אתם לא תמיד מבינים אותי ,
אף אחד לא יבין , ואני הבנתי את זה עם השנים
זהו נשבר לי אני כבר לא יכולה ,
אני כבר אחרת , אני כבר אינני מצטערת ,
טוב אני משקרת .., אני דווקה מאוד מצטערת אך אני שוב אינני יודעת למה
כי בעצם זאת לא אני זה רק אתם ,
בעצם זה אתם הם אלה שפגעו בי לא אני ,
אך עם זאת אני עשיתי זאת כלפי עצמו אז סלחה אני מבקשת סלחה
אני הבנתי עכשיו אחרי הרבה שנים
הבנתי שאין אמון באיש , באף אחד , לאף אחד לא החפת
לכולם החפת אך ורק מעצמם כול אחד היום דואג רק לכיס שלו
רק לבעיות של עצמו , לאף אחד לא אחפת מאיש ,
אני עכשיו יושבת פה לבד בחדרי השקט כבר השתרר לו בכול חלל חדרי
אני שוב יושבת ובוכה והדמעות ממני אינם מרפות
אני לא יודעת למה ,
אך אני עכשיו מבינה , עכשיו אני כבר יודעת ,
שבכם אני לעולם לא האמין ,
מצטערת על הכול ,
מצטערת ….
אך אני כבר אינני יכולה לכתוב כי הדמעות הם אלה
שבוכות … הם לא עוזבות אותי …
אני כבר לא יכולה … זאת פריקה …
מצטערת שאני אומרת את הכול בכתיבה
מצטערת שאני משתפת למרות שקשה לי
אך אמרו לי הרבה פעמים שלאוצי את הכול את כול הכאב ולספר
אז אמרו לי שזה עוזר
אך אני לא יודעת עם כן או לא
אל בבקשה תהיו עדינים …
מבקשת סלחה …
ולילה טוב לכולם
עכשיו אני השב בחדרי והשתוק בשקט כדי שאף אחד לא ישמע את כאבי
לילה טוב לכולם
אוהבת שרית
תגובות (12)
אוי, מה קרה?!
אני לא יכולה לספר כי קשה לי זה הבכי שלא מפסיק
אני כבר לא יכולה נימס לי
מצטערת על הכול ….
אל תרגישי אשמה אם את לא!
את כנראה אדם רגיש- אבל תנסי לחשוב שלא הכל בגללך..
אני מרווה שהכל השתפר, ואם לא את יודעת שאני פה 3>
את נסיכה! ואני אוהבת אותך מאוד! את מיוחדתת באמת:( אל תהיי עצובה זה מעציב גם אותיי!!תמיד כאן בשבילךך
אוי שרית …
גם לי יש בעיות שאני יודעת שאיש לא יבין אותי נכון אם אני ינסה להסביר לו עליהם ….
אבל אנחנו עדיין צריכים שביב תקווה אחד, גם אם הוא קלוש של תקווה ואמונה במישהו.. אחרת לא טוב להיות האדם לבדו….
הפריקה שכתבת כאן מאוד יפה, אמיתית ועצובה. אל תהיי עצובה, זה לא כיף לבכות…
אני מקווה שמה שמציק לך יסתדר ויעזוב אותך ואת תהיי שמחה שוב ולא תבכי ^-^
אוהבת ספיר 3>
שרית.זה שאת משתפת איתנו את מה שאת מרגישה,זה אומץ.אסור לך להצטער על זה.להיפך-זה שאת מוכנה לשתף את מה שעובר עליך כאן,זה אומר שאת מרגישה פה בטוחה ושאת סומכת עלינו.
ולכל אחד יש את הדברים האלה שאף אחד לא יבין אותם.גם לי יש אותם.ועד עכשיו יש רק אדם אחד שיודע מה הוא…(אני לא מדבר על עצמי אני מדבר על מישהו אחר)…
וספיר צודקת.צריך משהו להיאחז בו.תקווה.וצריך גם אמביציה.כלומר את צריכה להבין שבלי רצון ואמביציה את לא תוכלי להתקדם בחיים.וזה קשור לכל דבר.
וכאשר פורקים מרגישים שמשהו נעלם לך מהלב.חלקה של עצב וכאב.זה טוב לפרוק.לא צריך להרגיש עם זה אשמה.
מקווה שהכול יהיה בסדר ושבוע טוב :)
תודה לכולם אני באמת הרגשתי את הצורך של הפריקה
ותאמת עשיתי זאת פעם ראשונה
ואני עכשיו מרגישה בליבי מעט הקלה
תודה לכולם אין כמוכם
תודה על היד שנתתם לי
אוהבת המון שרית
ושבוע טוב לכולם =)
"מיצתערת
"אכפת
"כל
ובכל זאת אהבתי :)
זה שאת סוף סוף משתפת…זה…זה נהדר!
תמיד לנו את עוזרת
שומרת את כל הסודות הכואבים שלנו עמוק בלב היפה שלך
שומרת ולא אומרת לאיש…
אל תשכחי שאת לא לבד את יכולה לבטוח בנו
ואצע תכתבתי על דף מה את מרגישה
אפילו בכתב מקושקש כזה שאפילו את לא יכולה לקרוא…
ופשוט תקרעי אותו
תגזרי אותו!
עד ש'יעלם'
3>
מה קרה נשמה?
את יודעת לכול אחד יש לפעמים את המשברים האלה שכבר יום למוחרת אחרים שוכחים! אני מאוד מתחברת למה שכתבת! באמת! אבל אני יודעת שאולי קשה לך לקבל את זה אבל תהיי אופטימית! בזכות זה שאני אופטימית אני כבר לא מתייחסת למה שאחרים אומרים לי… פעם חשבתי שאני מכוערת… אבל עכשיו בזכות האופטמיות שלי אני מרגישה שאני יפה! תזכרי את המשפט הזה… "מחשבה בוראת מציאות!" תחשבי אופטימי!!! ואני בטוחה שאת יודעת להתגבר על הכול!
life for you
אל תהיי עצובה!!הכל יהיה בסדר בסוף:)