כשאני מסתכלת באתר

כשאני מסתכלת באתר,
אני רואה מחברות שכותבים על וואן דיירקשן, ויש המון כאלה. אני מרגישה.. שזאת מן הצפה, חונקת ומתערבלת, מתמשכת ומושכת לעבר תהום של סיפורים על… על וואן די.
ואז, פתאום אני מסתכלת על מחברים אחרים, כגון בקי או אור (Estonian) שיש להם כ"כ הרבה סיפורים, ואני שואלת את עצמי, איך זה שהם מצליחים לכתוב כל כך הרבה.
אני נכנסת לעמוד המחברים, מדפדפת עד לעמודים האחרונים, ורואה כאלה שיש להם בקושי עשרה סיפורים. כאלה, שלא ממשיכים, כאלה, שדווקא כותבים יפה.
יש כאלה, כאן באתר, שמכורות למפורסמים, עד כדי כך שפוגעות בעצמן כשהן רואות שלמפורסם הזה יש חברה.
אני חושבת על האנשים שכותבים כאן, על המוכשרים ועל הפחות, על אלו שיש להם הרבה סיפורים, ועל אלו שעדיין לא הגיעו למאה.
יש כאלה שפורשים, יש כאלה שממשיכים לכתוב ולכתוב, להראות את הכישרונות שלהם, להביע את הרגשות שלהם.
יש כאן הרבה מחברים מוכשרים, כאלה שמחכים שיגיבו להם, כאלה שרוצים.. טוב, להיות סופרים. ועכשיו, כשאני מנסה לספור את כולם, אני מבינה שאני פשוט לא יכולה. יש כאן כל כך הרבה מאיתנו, המחברים, שקשה לספור.
זה כיף לראות את הסיפורים הרבים שמתפרסמים כאן מידי יום ביומו, ולראות כמה אנשים כותבים.