המכה שאחריה הכל יגמר
לפני 3 וחצי שנים איבדתי תקווה, זה היה קשה ומתסכל ונוראי לא נשאר לי למה לחיות. הלכתי במסדרונות בית הספר ודפקתי חזק על הלב בום בום בום חזק מאוד בתקווה שזו תהייה המכה האחרונה, המכה שאחריה אני אתמוטט ולא תהיה פעימה אפילו לא עוד אחת. לא יכולתי לסבול עוד.
הייתי לבד, ילדה קטנה בעולם הגדול, לא היה לי למי לפנות, למי לספר.
ההקנטות, האיומים בפייסבוק, הכל היה בבטן עד שלא נשאר מקום.
נסדקתי ונסדקתי וסופו של כל סדק הוא לשבר אז נשברתי והתמוטטתי נפשית . כל שניה העולם הזה היתה נראת כמו נצח, גיהנום עלי אדמות, הילדים נפלו ללחץ החברתי על שהחברות שכביכול היו לי הלכו נגדי כי למה להן להסתכן בכך שהן איתי?
בבית הריבים יצאו מכלל שליטה, הרצון של אמא שלי שאני אצליח גובר על הרצונות שלי.
לא היה לי לאן ללכת, בעצם היה מקום אחד- לשירותים, לבכות. האסלה לא יכלה להיות נגדי, היא נייטראלית… והטישו יכול רק לנחם, הם היו החברים שלי אז.
נפגעתי מילדות שכלל לא הכרתי הן היו המובילות לחרם ועל מה?! על תגובה מפגרת.
יכול להיות שאולי יש אלוהים והוא לפעמים מעניק סופים טובים.
כל אחת מהבנות קיבלה מה שמגיע לה- אף אחת מהן לא עושה בגרות ואני מנחשת שהשירות הצבאי שלהן לא יהיה כזה איכותי.
ואחרי שסיפרתי את הסיפור שלי חשוב לי להגיד שהראש זוכר אבל הלב פתוח לשכוח.
תגובות (13)
את ממש ריגשת אותי, מקווה שאת בסדר עכשיו♥
הזזת לי משהו בלב, טקסט מרגש כתוב יפה.
אני לא בן אדם רוחני במיוחד או דתי, אבל אם יש משהו שאני מאוד מאמינה בו זה קארמה. כל הקטע הזה של "הגלגל מסתובב". מה שתיארת על הבנות האלה, זה רק ההתחלה של הגלגל שמסתובב. הבנות והבנים האלה שכל תקופת התיכון עסוקים בלהשליך את החוסר ביטחון שלהם על אנשים אחרים בסוף גומרים כמו הבנות האלה שתיארת. או בלי בגרות, או בלי זוגיות טובה, כל עוד הם לא משתקמים. ובסופו של דבר, אלה שסבלו; בסיטואציה הזו זאת את, הם אלה שיוצאים הכי מחוזקים ומלומדים בחיים.
קטע מרגש שאני בטוחה שהרבה יזדהו איתו, בהצלחה בהמשך (:
תודה :)
קטע מקסים :)
ריגשת אותי ממש. מעולם לא הרגשתי הרגשת הזדהות עם טקסט ככה מעולם.
את כותבת מדהים ואני מאחלת לך בהצלחה בהמשך הדרך.
אני מחכה לקרוא עוד.
אולי זה קצת קיצ'י לומר את זה, אבל דברים כאלה – עם כל הכאב שהם נושאים בתוכם יכולים לתת לנו כלים נפלאים לחיים.
שוב פעם, וודאי שזה לא מצדיק את זה, אבל אולי מעז יצא מתוק…
לדוגמה, כעת את יכולה להבין אחרים שנקלעים למצבים כאלה או אחרים.
את יכולה להיות שם בשבילם ברגעים קשים.
את יכולה לנסות לשנות משהו.
אבל אכן, הצלקת לא מגלידה…
הכתיבה עצמה מאוד יפה!
(האמת שזה קצת מצחיק כי את הכותרת לקטע הבנתי קצת לא נכון :) אולי כדאי לשנות בה משהו? היא עלולה להתפרש קצת לא בכיוון שהתכוונת איליו…)
חרדוני תודה על הביקורת, מה אתה מציע לכותרת?
תודה שאתה מעריך את הכתיבה שלי זה מחמם את הלב :)
זה לא ממש משנה.
סתם הציקה לי הכותרת כי היא עלולה להישמע כאילו מישהו מחרבן… (סליחה על הביטוי…:) ).
יותר טוב?
אני מזדהה עם כל מילה שכתבת, גם במקרה שלי החברות פחדו להישאר איתי, החרם הזה הגיע גם לפייסבוק. פתחו קבוצה על שמי "___המפלצת", כ30 אנשים היו חברים בה..
לא שיתפתי את ההורים, והיתה תקופה שאיבדתי רצון לחיות. אני לא אשקר. זאת חוויה קשה ועד היום זה משפיע עלי.
טוב עשית ששיתפת. אני מאמינה שבמקום מסוים זה הקל עלייך שכתבת.
חשבתי שהגיע הזמן לשתף, אני לא צריכה לחיות עם המועקה הזאת בלב. אני שמחה שאת שיתפת שגם לך זה קרה. וכל כך כיף לשמוע שאנשים מזדהים עם מה שכתבתי רק חבל שזה על חוויה קשה
את פשוט אברת מלה דברים תחשבי מה כל צעת שלך יכול לעשות ואז תחליתי ומקווה שתהיי בסדר♡