לא מספיק

הוא התקרב אליי בצעדים איטיים. הוא חיבק אותי, מצמיד אותי לגופו. יכולתי לריח את ריח הבושם האהוב עליו. לא רציתי את זה . לא שיגע בי אך לא אמרתי מילה . פחדתי .
פחדתי כי כשגברים לא מקבלים את מה שהם רוצים הם פונים לשיטה שכמעט תמיד מביאה תוצאות. כוח . אלימות .
לא בהכרח אלימות פיזית. "את מתנהגת כמו ילדה קטנה " " את שמנה " " אין לך טיפת נשיות " זה מה שהוא יגיד לי. לפעמים אני חושבת הסתירה עדיפה על המילים כי את הצלקות הפיזיות אני יכולה להסתיר בקלות .
נפרדנו . אנחנו לא בקשר יותר . זה קרה כשהבנתי. הבנתי שיש דברים ששייכים לי ורק לי . הם לא היו רכוש הציבור. לכן נלחמתי על זכויותי.
מה ששלי שייך לי, אני לא משתפת.
אם ארצה שגופי יהיה מחוסה קעקועים, אקעקע אותו עד שלא ישאר מקום בגופי שלא היה מצולק בדיו. אם לא מתאים לי לאכול חסה כל יום כל היום, אקנה מכנסיים במידה יותר גדולה.
הוא יגיד לי יותר איך אני אמורה להראות. הוא לא יחליט איזו מדימת מכנסיים אמורה לעלות על גופי. הוא לא יבקר את מה שאני שמה על הצלחת שלי . הוא לא ילמד אותי איך אני אמורה להתנהג כדי שבחברה יתפסו אותי כאישה . הוא לא יגרום לי להסתכל על גופי במראה ולבכות במשך שעות כי אני לא במידה הנכונה לטעמו.
אני מי שאני ואני לא מתכוונת להתנצל על זה . אני גאה בדמות שאני רואה במראה ואני לא צריכה אישורים מאף אחד .