לא רצית

רצית שהכישוף ישתלט לך על חלק מהגוף, ולא ייתן לאנשים להאמין בכל מה שאתה אוהב. רצית להיות מיוחד. רצית שהכל ישתנה לטובתך, רצית שהאמת תיקח לך את התודעה ורצית לרחף מעל עננים בשלווה, ללא דאגות. רצית אותנו, רצית שצמרמורות לא יחלחלו לגופנו כשתעזוב. היית בטוח שהכל יהיה טוב. היית בטוח שההקרחה היא לא משהו חדש. שזה סתם אופנתי, לא שבאמת חשבת על כך. ידעת שהשכחה היא מחלה. התעלמתה מנוכחותה וניסית לקרוא בדרכים שונות. צחקת על עצמך בלי לדעת מתי יבוא היום האחרון, אתה לא היית עצוב. היה לך טוב איתנו.

אתה שואל למה אני מדברת בלשון עבר?

אתה לא שואל. כי אתה מת. לא רצית שנשכח אותך ולא רצית שיכאב לנו. לא רצית שאשתך האהובה תישאר לבד. עם ילד שקיבל כמה תארים באוניברסיטה ונשאר לגור עם ההורים. לא רצית ששתי הבנות האהובות שלך ישארו להן עם הסבתא האוהבת, בלעדייך. לא רצית שהכל ייגמר בשנייה רק בגלל משהו קטן. לא רצית שהחבר הטוב שלך ילך לצד ויהרהר על הדברים הטובים שלכם, ואז יזכר שהם לא יחזרו, לא רצית שהנכדים המתוקים שלך יסתגרו על הספה השחורה, ויחשבו עלייך, כשהדמעות יזלגו וגרונם ייחנק. לא רצית שיכאב לכולם כמו שכאב לך כשעזבת. לא רצית שיישאר מין חור שחור בלב, שיבלע רגשות אחרים, כשיעלו לקבר שלך.

לא רצית.