לכבוד אליאל דרור פריימן

להיכנס לחדר שלך היה כניסה לעולם מופלא , פה פסל מעץ של אישה אקזוטית , שם תמונה עם איש חשוב והפגיונות שני פגיונות המתכת עם הנדן המעוטר כמו מתוך סיפור אלף לילה ולילה . מה עשית איתן נלחמת בדרקון ? גירשת שודדים ……. והשולחן הענק שהיה יכול לשמש לי בית כשהייתי קנה שנראה כאילו עוד רגע תיכנס ותשב ותפתור את כל בעיות העולם . היית סבא שלי והרגשתי אותך עמוק בלבי , ואפילו לא הכרתי אותך לרגע בחיי . כל כך קנאתי באחי (טוב עוד סיבה לקנא בו) שיש לו תמונה איתך כל כך רשמתי רצני . אתה כמו מלך והוא כמו נסיך . הכרתי אותך אך דרך החדר שלך אבל נדמה היה שלמרות שעברו שנים רבות מאז שעזבת הריח שלך עוד ספוג במיטה בשטיח בקירות . ומתוך המסגרת המבט שלך כל כך חד עז . פעם פחדתי ממך פחדתי ממך מתוך העבר מתוך המסגרת . שופט אותי כועס "איזה מין ילדה את , כל כך לא מתאימה למשפחה שלנו!!!" את כל האשמה לקחת וכך לא הייתי צריכה לכעוס על איש לא אל אימא לא על נונה . וכמובן לא על אבא, רק לא על אבא . להפך להפוך את התסכול מהדיכאון של אבא לכעס עליך , איך יכולת איך העזת לפגוע בנפש עדינה ונעימה כל כך .
נכון הוא לא עמד בצפיות והוא לא היה הבן הגיבור היהודי הציוני שמפריך את השממה . אבל איך לא הבנת שאתה רומס את הנפש הזו . ממש שנאתי אותך רציתי הזדמנות לבוא ולצעוק עליך בפנים טיפש הכל בגללך , בגללך הוא כמעט אינו מחייך בגללך הוא מגיע הביתה ומיד נרדם . בגללך הוא אינו משחק אתנו , ובגללך הוא תמיד יבחר לעשות את הדבר הנכון ולא את הדבר שמעניין רגש או מהנה אותו . אם היית חי האם הוא היה מרגיש פחות את עול העולם על כתפיו , אם הייתי יכולה להכיר אותך מה הייתה רואה מה היית חוש על הנכדה הכי קטנה שלך העכברונת הקטנה השקטה שכמו נראה שאינה מוצאת את עצמה בתוך גופה שלה. שהמחשבות שלה רצות כל הזמן רחוק רחוק. האם הייתי מצליחה לדבר איתך להסביר לך את מחשבותיי , האם היית לוקח אותי לידך ומספר לי סיפורי גבורה והרפתקאות . או שאולי היית חושב שגם אני עוף מוזר שלא בטוח מאיפה הגיע על המשפחה שלנו ? שנים לא ידעתי בכלל כציד לחוש אותך לחשוב אליך הסבא המסתורי מהחדר הקסום, האב חמור הסבר שלא נתן לבנו מקום לפרוח
ואז במוזיאון אחד קטן אני נפגשת עם תעודת בית הספר שלך מכיתה ג' . טוב בעברית , טוב מאוד בחשבון , מתקבל בצרפתית ולא מספק בסדר וניקיון . וחיוך מתפשט על פני "זה מעניין לראות את הילדות שלהם , נכון ?"אומרת מנהלת המוזיאון שמתלהבת כל כך שצאצאית המייסדים נמצאת פה לידה . והיא כלל אינה יודעת שלפתע מצאתי את החיבור שכל כך חיפשתי , איך תמונה חמורת סבר במסגרת שחורה הפכה לילד הרץ לבית הספר במדים שקצה אחד אינו מוכנס במכנסיים וכתם בולט על השרוול . ועוד סיפור כיצד התאהב באיטליה בנערה וצעירה יפיפה ואצילית שהגיע אליה בכדי ללמדה עברית . אולי אחי צודק היה מעניין לפגוש אותך לדבר איתך ,להתווכח איתך . מה היית אומר לי אם היינו נפגשים עכשיו .