מה שקרה אחרי השיחה- פנטזייייי
זוכרת, שאמרתי שאני זהזהזהזה… מדורה וכול זה? (אני בכיתה, הם יושבים מאחורי אז… אני מנסה לחסוך בפרטים) אז הנה מה שקרה כשלקחתי אותו לשיחה…
~~~
לקחתי אותו לשיחה. זה היה יום בהיר, ו… כן, בהפסקה, לקחתי אותו לשיחה. הכנתי נאום שלם בשביל זה. כתבתי כמה וכמה אופציות. ובסוף בחרתי אחת, שהיא בערך ככה:
"היי,
אני מצטערת שאני לוקחת ממך את זמן ההפסקה אבל… אני חייבת להגיד לך משהו. משהו חשוב" נאנחתי במזן שאמרתי את זה. עמדנו מתחת לעץ החרוב בבית הספר. עיניו רנאו משועשעות וידעתי שהוא רצה לחזור אל החברה שלו כאן ועכשיו. נאנאחתי. זה חייב להיות מה רומתומצת.
"לא אכפת עם אתה יודע או לא, לא אכפת לי עם אתה חושב על זה או לא, אבל אני לא יכולה יותר ככה" נשנעתי על הגדר הירוקה."אני מחבבת אותך. ואני חייבת להגיד את זה…"
6בל הוא ברח לי.
אני עדיין מרגישה שזה לא נגמר.
שזה עדיין בגדר… בגדר תם ולא נשלם.
הלכתי קאפוט..
מה עושים?
תגובות (3)
מה את צריכה עצה?
מתעללים בי כפוגשים אותי מחר וזוכרים להחזיק אצבעות לאוני.
טוב, אין לי מה להגיד, אני אדם עקשן וחמור יותר ממך, אז בחיים לא הצלחתי להגיע למצב כזה.
אבל בהצלחה, ניי צ'אן.
הוא שמע..
זה הכי חשוב, אם הוא ברח סימן שהוא פחדן ולא שווה אותך לדעתי.
את לפחות הראת אומץ ואמרת לו את מה שאת מרגישה, את מרגישה שזה עדיין לא נגמר כי ציפית שהוא יגיב, האמת שגם אני.
לא חשבתי שהוא כל כך פחדן שהוא פשוט יברח באמצע, התנהגות של שפן.
אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב לפחות כי אמרת את זה וסוף סוף הוצאת את זה מהלב שלך.