מחר יום קשה .

כמה ימים שאני חושבת רק על זה, על העובדה הזאת שאני בעוד כמה ימים מתגייסת וסבא שלי ז"ל לא לצידי לא זוכה לראות אותי על מדים, פתאום כל דבר טיפשי שכאב לי או הציק לי שלשום לא מעניין, חוץ מהעובדה הזאת שהוא הבן אדם הכי חשוב לי שהיה שם בשבילי בגיל צעיר יותר לא יהיה איתי בשלב הכי חשוב בחיי, הצבא… הרבה פחד התרגשות ומחשבות מה יהיה עלי ומה יקרו לי, הייתי רוצה אותו פה שיחזיק לי את היד, ויגיד לי שהכל יהיה בסדר איתי, שאני ימצא את עצמי בעולם החדש הזה שנקרא צבא.

לפעמים הייתי נותנת אפילו רק לשניה אחת לראות אותו , ורק לשניה לשמוע את הקול שלו .
מחר ..יש את אזכרה שלו ואני לא יודעת מה אני מרגישה כלפי זה, שזה 4 ימים בדיוק לפני הגיוס שלי , זה סוג של סימן ? שלמרות שפיזית הוא לא פה , רוחנית הוא כן? אני מקווה כי אני זקוקה לו עכשיו יותר מתמיד לכוח שהיה נותן לי .

למה בחיים חייב לאבד את אנשים היקרים מכל , למה הם לא יכולים להיות לנצח איתך .