מחשבות
תמיד חלמתי להיות סופר.
חלמתי לכתוב ספר, ושהוא יצליח, ושהוא יהיה הספר הכי טוב בעולם.
היום אני כבר לא חולם.
ברבות הימים, כאשר גדלתי, הבנתי שאני באמת יכול לכתוב.
כתבתי.
כתבתי הרבה.
עדיין אני כותב.
אבל משום מה, המילים שלי לא נוגעות באף אחד.
אני כותב, אבל הם בקושי מתייחסים.
כאילו שאני כותב סתם.
יום אחד אני אכתוב סיפור שאף אחד לא יוכל להתעלם ממנו.
הוא יהיה כל כך טוב, שכולם יקראו אותו וכולם יגידו "וואו, איזה סיפור".
אבל לאט לאט זה כבר לא כל כך משנה לי.
כאילו שכל אחד יכול לכתוב.
כאילו שזה לא איזו מתנת אל שמי שיש לו אותה חייב להשתמש בה כל הזמן.
כמו להיות מוסיקאי.
אתה חייב לכתוב.
טוב, קראתם.
נהניתם.
עברו לסיפור הבא.
תגובות (3)
יפה, אני מדרג
זה חמוד ^^
ואני אף פעם לא חלמתי שאני ארצה לכתוב
טוב, אנשים משתנים. :)
חמוד ^^ גמאני מרגישה ככה מלא זמן
אבל לא מאז שמגיבים לי פה באתר על הסיפורים ואני בטוחה שגם אתה כותב מדהיםם!