מי אני?

אני מרגישה כמו איזה גיבורה, כשחושבים על זה.
כי אני לוקחת מעשירים ומביאה לעניים.
גם אם מדובר בלקחת את כל השניצלים של הבית לחתולי הרחוב, אני עדיין מרגישה גיבורה כזאת, תחשבו על זה שנייה.
ואני גם תמיד נותנת מעצמי, נוסעת במשך שלוש שעות כדי לעזור לחברה, נוסעת איתה שוב למקום רחוק, ושוב, דואגת לה וחוטפת ממנה.
ואני תמיד מביאה לאחרת אוכל וכסף, כשלה לא היה, מי הביא לה? אני! ואיך היא מחזירה לי? בלנסות להרוס את הדבר היחידי שמעודד אותי, לאחרונה.
אני תמיד מקריבה מעצמי, באוכל שלי, בכסף שלי, בנפש הפצועה שלי.
אני לא בן אדם טוב. אני כן משקרת, אני כן מניפולטיבית, כמובן שמנסה שלא, אבל אני כן, וזאת אני. ואני כן פוגעת באנשים ובעצמי.
אבל אני כן חושבת שאני ראויה למילת הערכה. כי כן, אני לא רואה שהחבר התומך שלך נסע אתך למקום המפחיד ההוא במשך שלוש שעות וסבל את ההתקפי עצבים שלך כל אותו היום! והוא גם לא ליווה אותך בתופעות הלוואי של המקרה הזה! הכל זה אני, אני ואני! ואיך את גומלת לי בזה? לא מדברת איתי בכלל, לא עונה לי לטלפונים, ומידי פעם שולחת לי הודעה שלא יכולת לענות כי את אתו. ואת? זאת שלמי בכית כשהיה לך רע עם חבר שלך? לי! וממי ביקשתי כסף ואוכל כשלא היה לך איפה לישון! ומי נתנה מעצמה הכי הרבה בשבילך? אני! ואת פשוט הורסת לי עכשיו.
אני לא יודעת כבר מי אני. אני עוזרת לכן, ולעוד, מנסה לעשות טוב, אפילו לחיות רחוב תמימות ( שאגב, הכי מעריכות אותי שבעולם.) ועדיין קשה לי. כי לכן, יש מי שילווה אתכן בתהליך שלכן, לי אין! אני עוזרת ועוזרת, ומי צריכה להתמודד עם כל החרא שלכן? אני, ואני עושה את זה לבד!
אני חושבת שאני בן אדם מיוחד. לא מושלם, רחוק מזה, אבל אני כן מיוחדת. אני מקריבה מעצמי בשביל אנשים שרבע מזה לא מגיע להם. ואני אשנה את זה, זה לא מגיע לי.
אבל בינתיים, אני לא ממש יודעת מי אני. אבל אני אגלה.
כי הילדה הזאת שהייתי עד עכשיו היא דועכת, הולכת ונעלמת.
והיא לא תחזור כשהיא תלך.
כי אתם לא שווים אותה.