מכתבים לאלון| שפיות מרחוק
אני מרחיק את השפיות שלי
לא רוצה שהיא תפגע יותר מדי
שלא תיהרס השגרה ששומרת עלינו
אני בוכה בשקט,והעיניים שורפות
מתמודד עם הקשיים האלה מדי פעם
ומדי פעם בורח לכאן,למקום המוגן
מדבר בלחש,משתדל לצחוק
אבל העצב מצטבר ומתחיל לחנוק
אז אני מתפרק,מתרפק על הזיכרונות
לוקח צעד אחורה כי זה מתחיל להפחיד
מדחיק זמנית לתוך איזה פינה חשוכה
וזה דולף ומטפטף ומחשיך את היום
מכביד על המוח,קורע את הלב
געגועים שלא יתממשו
מילים שלא נאמרו
ועוד עצב ובכי ושוב שורף
נצרב לאט בזיכרון
שהאור שנדלק אז,נכבה
תגובות (3)
ממש ממש יפה. סחך אותי. רק בקטע של התפרק אז בטוחים שאתה מגיע לשיא של הטרף אבל זה ממשיך להיות מייגע ומתסכל בצןרה נהדרת אולי אבל המשפט הזה פשוט מעביר בום של בכי ולא טיפות טיפות של מלחמה. זה מתחיל ונהיה טוב יותר.הסוף ממש מדהים ולא מדובר רק על השורה האחרונה אלה מאחרי המתפרק. מאוד מאוד אהבתי כל הכבוד זה ממש מרשים בעיניי
באלה יש הכי הרבה רגש, המכתבים האלה נכתבו אחד בכל חודש מאז שהוא נהרג במשך תקופת זמן די ארוכה..והם תמיד כואבים.
אבל זה בסדר, לומדים לחיות עם זה.
תודה רבה :)
כן.. אלה הכי קל לי להבין. אני מניחה שמוות טרי זה משהו שבאמת קשה לי להתחבר אליו כי אין לי איך לשים את עצמי בנעליים של התראומה המזעזעת ורק להבין כאב רחוק יותר קל לי