מכתבים לדניאל: שנאה וימי הולדת.

אתה יודע, דניאל?
לפעמים אני חושבת שכולם שונאים אותי, או שלא נעים להם בחברתי.
אני יודעת שהאמירה הזו לא נכונה, אבל בכל זאת אני מרגישה אותה.
אפילו שאני לא מרגישה, את זה אני כן מרגישה.
אתה יודע דניאל?
זה ממש מוזר.
כבר כמה ימים ברציפות אני שוכבת לישון מלאה במחשבות מעמיקות ומטופשות כאחד על החיים, ובוכה במשך שעה עד שעה וחצי. מאוחר יותר אני כבר נרדמת, אבל זה קורה רק בשלוש או בארבע.
אני כותבת לך את המכתב הזה, אם לומר את האמת, באחת השעות האלה.
(תמיד יהיה מישהו עדיף, וכך זה צריך להיות. אני לא ככ נהדרת בעצמי.)
עוד כמה ימים יש לי יום הולדת, דניאל!
(אגב, מתי לך יש יום הולדת?)
ואני נורא מתרגשת, ולא בגלל העובדה שאני באמת אעשה משהו עם חיי שבוע הבא, אלא שאנשים יכתבו לי את הערכתם כלפיי! 
זה הקטע האהוב עליי, כי הם אף פעם לא טורחים להגיד את זה ביום-יום.
אני מרגישה די מנוכרת, למרות שאני לא אומרת להם את זה גם. אבל אני, שלא כמוהם מפחדת להראות חיבה, מפחד שהם יפרשו אותה כמשהו אחר.
והם… הם לא. אוי, לי יש פחדים מאוד מוזרים דניאל.
כמו הפחד מחלזונות לדוגמה. 
בכל מקרה, שבוע הבא יהיה לי יום הולדת, ואני מתכננת משהו לכל יום בשבוע! אני מקווה שיהיה בסדר.
כי בדרך כלל הכל מתפקשש ביום הולדת שלי. היו שבע שנים ברציפות שהייתי חולה! זה היה נורא, הייתה פעם אחת שחברות שלי באו אליי ונרדמתי על המיטה! אחרכך שהתעוררתי הן סיפרו לי שנרדמתי והן לא רצו להעיר אותי. זה היה ממש מצחיק!
והייתה גם פעם אחת, שהקאתי בכיור כשחברה שלי הייתה אצלי ביום ההולדת שלי (אפילו נולדתי מוקדם בחודשיים ממה שהייתי צריכה), ואז אבא שלי צעק עליי.
אני לא מחבבת את אבא שלי, את ההורים שלי בכללי. 
בכל אופן, תמיד קרו לי דברים מביכים ומטופשים ביום הולדת.
אני ממש מקווה שהכל יקרה כמו שרציתי (למרות שאני בטוחה שלא). גם אם כן יקרה משהו לא כמתוכנן, זה יהיה בסדר.
העיקר הכוונה לא?
אני אשמח בכל מקרה. 
מה אתה חושב? גם לך היו מקרים מוזרים של יום הולדת?
(אשמח מאוד אם תכתוב לי חזרה :) )
בידידות,
דיאנה (ילדת (אישת אולי?) יום ההולדת ווהוווו!).