מכתב של סערה

היי…
אני יודעת שדי הפסקנו לדבר. זאת אומרת- אף פעם לא באמת דיברנו. היו את הצ'אטים האלו, שכול פעם שהיית מתחבר הייתי דבר ראשון רצה וכותבת: "היי ילד", מחכה שתגיב. כן. אני לא אתפלא עם אתה לא זוכר את זה. כי, טוב, אני יודעת שלך זה לא היה חשוב במיוחד. סתם עוד שיחה עם עוד מישהי שדלוקה עלייך. עוד אחת שהיא אובססיבית, חסרת מעצורים. אבל לי זה היה חשוב. ואחרי הריב ההוא…אתה זוכר נכון? בטח שאתה זוכר, הרי זו חברה שלך שהתחילה את כול העניין. זאתי שבכוונה חיפשה כול חור וכול אפשרות להפיל אותי. זה לא שאני לא מכבדת אותה. אני כן. אני מכבדת אותה מאוד ומעריכה אותה מעל למה שמצופה אחרי מה שקרה. ואני באמת הייתי לא בסדר שכתבתי את… הדבר הדפוק הזה ובאמת חלקתי איתה את מה שאני רוצה לעשות. אבל.. למה המשכתי אחרי זה? למה? למה הראיתי לה, מתגאת בזה כאילו זו.. איזו מדלייה בתחרות מטופשת, אבל השאלה הכי גדולה שלי היא-
למה לעזאזל היא הכניסה אותך לעניין. למה אתה הסכמת לבוא, לקלל, לכעוס. אתה הרי ידעת שזה יפגע בי! אתה ידעת שזה יערר אותי לגמרי. אל תגיד ליש לא. אל תעיז להגיד לי שלא.
אוקיי אני מצטערת. ואתה הולך לשמוע אותי, זאת אומרת, לקרוא את המילה הזו עוד הרבה פעמים במכתב הזה. אני מבטיחה לך.
אני צריכה להגיע לנקודה שבגללה אני כותבת לך את ה… מכתב הזה? הרי אני יודעת שהוא תמיד ישאר במגירה, או שמור על הכונן הקשיח של אותו המחשב. אני יודעת. אבל.. טוב, לפחות אני יכולה להאמין שאני פונה אלייך.
אני כאן בשביל להגיד סליחה. על מה? טוב, אתה יכול להבין לבד. אתה חכם, ונחמד,ושקט, ו.. ספורטאי נהדר! ויפה יחסית למה שיש לי להשוות אותך. איך יכולתי לאתאהב בך, הא? איך יכולתי להיתפס על חכה כול כך.. חלקלקה- ועדיין לקצות את התולעת המקרטעת הזו, בידיעה שהדבר היחיד שאני אמצא מחוץ למים הבטוחים- זה מוות. אכזבה. עצב.
אתה בטח לא מבין, נכון? בטח שלא אכפת לך, ואתה לא מבין למה אני עושה מי זה סיפור. כי אתה כזה. טיפוס כזה. אתה מעדיף להתחמק מהכול. להסתכל עליי לרגע ואז להמשיך לנפנף ב.. קוקו השטני שלך! (בשני המובנים)וללכת!
כול פעם מחדש אטני מנסה להתקרב ולהתרחק. ושאלה אחת צרובה לי על הלשון שכנראה לעולם לא תפגוש… זו שאלה מטומטמת. ואני יודעת שאתה באמת, אבל באמת לא מתכוון לענות עליה. כי, הרי, מי אתה לענות לי? כמו שהחברה שלך ניסחה את זה: "עוד אחד שהיא התאהבה בו". אבל אתה לא "עוד אחד". וכמו שהיא, בשבילך לא "עוד אחת".
תנסה להבין את המעריצה המטומטמת שלך בבקשה. אבל באמת, תענה לי. בבקשה.
למה, למה אתה לא יכול לחבב אותי בחזרה? למה אנחו לא יכולים לפחות להתנהג כמו ידידים?! למה אתה מתרחק ממני?! כמו.. כמו ממפלצת?!
שאלה פשוטה יותר. האם הצ'אטים האלו? איפה ששלחתי לי את "טיירס אין הבן" של אריק קלפטון, שמיד הורדתי אל הפלאפון שלי בטענה אל השאר ש:" זה היה אצלי שם כול הזמן?". האם הצ'אטים האלו גרמו לך לחשוב שאני מעבר ל"פתי?". שאני מעבר לאחת שלימדת אותה "קללות" והיא התגאת בזה? מעבר לאחת שאפשר לעבוד עלייה, לצחוק עלייה. להתעצבן ולהוציא עצבים? לגרום לה… לחשוב שאתם מעבר?!
אוקיי. אני מצטערת. שוב.
לצערך, או לצערי. או שניהם. אני אוהבת אותך. מיזה שלוש שנים. ואני מבקשת, בכול לשון של בקשה, מצידי- תהרוג אותי. תרבץ לי תצעק עליי! רק, אל תתעלם מי זה, אל תתעלם ממני.

אוהבת,
אלין