מסע המחשבות שלי
הכול התחיל מאז שנולדתי.
לפניי שנולדתי אמא הייתה חברה טובה של אבא שלי. עד שהיא רצתה ילדה. אבא שלי רצה שהם התחתנו אבל אמא לא רצתה. היא רק רצתה ילדה. אבא בילה איתי ועם אמא שלי הרבה. היה לי כיף מאוד. אבא היה בא אלינו פעמים בשבוע. ביום ראשון וחמישי. הוא היה אוכל איתנו ארוחת ערב ואחר כל מרדים אותי. ביום חמישי סבא וסבתא היו גם באים (סבא וסבתא בצד אבא) אז בכלל הייתה חגיגה. אהבתי כל כך את הימים האלה.
הכול השתנה כאשר רינת נכנסה לחיים שלי. אבא התחתן עם אשא יפה ונחמדה ושמה רינת (ממש לא אהבתי אותה). התחלתי לבלות אם אבא פחות. ואבא ואמא שלי? הם בלל לא בילו. רק דיברו בטלפון, עליי. אני הייתי הקשר היחיד ביניהם. בהתחלה חשבתי שאבא אוהב את רינת יותר מאשר אותי. אבל אחר כך התחילה הבעיה האמיתית. בגלל שלאבא יש אישה הוא כבר לא יכל לבוא אילנו. אני הייתי צריכה לבוא אליו. בהתחלה אבא גר דיי קרוב, בתל אביב (אני גרה ברמת גן). אני הייתי בכיתה א' אז. הסידור היה שאבא שלי ייקח אותי מהמועדונית (צהרונית של בית הספר) ויחזיר אותי ביום שלישי בבוקר לבית הספר. ממש, אבל ממש לא אהבתי את הסידור הזה. אבל אז התביישתי בכדיי להגיד את זה.
החברות היחידות שראו איי פעם את אבא שלי הן דפני ושירה (שם בדויי). למה חברות אחרות לא ראו אותו? בגלל שכאשר הייתי במועדונית הוא תמיד לקח אותי אחרונה מכל הילדים. אף ילד שם לא ראה את אבא שלי. בגלל שכול פעם כזאת התגעגתי לאמא שלי היא הבטיחה לקחת אותי ביום שלישי שעה מוקדם ממתי שהיא נסגרת, ב-3. כול פעם התעצבנתי מחדש כאשר אבא בא לקחת אותי.
הסידור הזה היה עד סוף כיתה א'. שנה שלמה. למה זה השתנה? לא בגללי. בגלל שלרינת נולדה ילדה. אלומה. אחותי הקטנה. האמת היא? התחיל להיות יותר כיף עם אבא. לא ישנתי אצלו וגם לא הייתי עם רינת ואלומה. הייתי אם אבא. בכיתה ב' אבא היה לוקח אותי מהמועדונית (הוא עדיין איר נורא) מביא אותי לקניון משחק איתי בג'מבורי ובמשחקים האלקטרונים. בסוף היינו אוכלים במקדונלד'ס ממש לעיתים רחוקות הוא היה לוקח אותי לבית שלהם. אבל לא לישון. ישר כאשר אלומה נולדה הם עברו דירה ליותר רחוק. למושב בשם רינתיה ליד פתח תיקווה.
כאשר אלומה גדלה אני כבר לא הלכתי עם אבא לקניון. אני הייתי בבית שלו. זה היה כשהייתי בכיתה ג'. לא ישנתי עם שם אבל נשארתי עד מאוחר. הסיבה היחידה שלא ישנתי שם הייתה בגלל שהייתי בבית הספר. אמא בעצמה לא רצתה שאני אשן שם כדי שלא אאחר לבית ספר. הרבה פעמים ניסיתי למצוא תרוצים בשביל להתחמק מזה. הייתי משתעממת שם. זאת הסיבה. לא היה לי שם נעים.
אבא שלי תמיד עובד עד נורא מאוחר. ביום שני הוא תמיד לקח חופש. כך יצא שהוא לא היה כלל עם אלומה (עם אלומה לבד). לכן הוא רצה שאני אבקר לא פעם בשבוע אלה פעם בשבועיים. אני הסכמתי. לפעמים בפעם שלי הוא היה לוקח אותי לקניון. היה לנו כיף. כל זה כבר קרה בכיתה ד'.
בכיתה ה' אבא החליט להעביר את זה ליום ראשון בגלל שרינת הייתה עובדת מאוחר אז ולכך אבא היה הפיתרון היחיד. לא הלכתי לקניון יותר. אפילו בפעמים נדירות לא. שוב ניסיתי למצוא תירוצים ולהתחמק.
הכול הסתבך כשלרינת היה רעיון. שאני בשישי שבת אבוא לישון אצלהם. את זה שנאתי יותר מלהיות אצלם. לא הצלחתי להרדם בלילה וגם לא הכי נהנתי. עדיין לא העזתי הגיד למשהו.
בחופש הגדול זה קרה. אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה יותר לישון שם.
מה יקרה אני לא יודעת. למה? כי הגעתי להווה.
תגובות (3)
תקשיבי,אני מבינה את הסיפור הזה שלך,גם ההורים שלי במצב כזה,או אפשר להגיד קצת יותר גרוע,אבא שלי התחתן שלוש פעמים!,כן זה נשמע הזוי,עם אמא של אח שלי הגדול והוא התגרש,פעם עם אמא שלי והם התגרשו,ועכשיו יש לו עוד אשה,בהתחלה בתור ילדה קטנה היה לי מאוד קשה לקבל את זה שיש לו אשה אחרת שהיא לא אמא שלך ובמצב שלך את באמת לא צריכה לקבל את זה קשה כי ההורים שלך לא היו נשואים לא הייתה ביניהם מחויבות של נישואים אז יש לו אישה חדשה ואת כנראה תצטרכי לקבל אותה ולנסות להרגיש יותר בנוח גמאני שישי שבת אצל אבא שלי ואני מוצאת את הדרך שלי להנות שם,אחרי הכל זה אבא שלי אני צריכה לראות אותו ותנסי גם את,זה אבא שלך! את לא יכולה לוותר עליו כמה שזה כואב שיש לו אישה ויש להם ילדים ואני מבינה שזה קשה לך אבל תנסי להבין את המצב ולא להקשות עוד יותר ואני מבטיחה לך שהכל יסתדר אם תסתכלי על זה בצורה יותר חיובית… :) ♥
אני דפני :) פעם הלכנו שלושתנו לסרט :|
ולא ידעתי שאת מרגישה ככה! למה לא סיפרת לי? אנחנו חברות מגיל שלוש, ואת יודעת שטוב לפרוק. אני ממש מצטערת שלא ידעתי על זה כדיי לעזור.
ואני שולחת לבחירת העורכים.