מרשימותיו של נהג האוטובוס – תקרית הסופגניות

זה היה יום שלישי בערב קריר במיוחד. הילדים בדיוק חזרו מחופשת חנוכה והיו שבוזים מתמיד. ואני ממש לא יכול להאשים אותם, גם לי היה קשה לחזור לעבודה אחרי החופש שלקחתי לעצמי. זה היה החופש הראשון שלקחתי השנה וממש לא הצטערתי על האורך שלו. נסענו כל המשפחה לחופשה נהדרת, כזאת שלא הייתה לי כבר הרבה זמן, ויכולתי להרגיש בועה של אושר שעוטפת אותי ואז מתנפצת באחת כאשר חזרנו לעבודה ולשגרה.
ישבתי במרכז העיר, חיכיתי לנהג שמחליף אותי במקום המפגש הקבוע שלנו- פיצוצייה קטנה ושכוחת אל שמשקיפה את הכיכר הראשית. האוטובוס חנה כמה מטרים משם, במקום שלא מפריע לאף אחד. הכיכר הייתה הסמל של התלכדות מספר שכונות והמרכז המסחרי שבאמצען ועליה התנוסס פסל מרהיב של נוצה. ליד המרכז המסחרי היו ספריה ציבורית, חנות נעליים ושתי פיצוציות שהתחרו על מספר הלקוחות, ובאחת מהן אני ישבתי. קניתי קופסת סיגריות ובוטנים אמריקאים וישבתי על אחד הכיסאות הכסופים שהיו בחוץ. הייתי צריך אוויר, גם אם היה קר מידי, כתחליף אל האוויר הטחוב והעומד שבאוטובוס. העניבה הלבנה שלי, חלק ממדי הנהגים, התנפנפה ברוח הקרירה ועצמתי את עיניי. השתדלתי להתעלם משיחות החולין חסרות החשיבות שמסביבי וייחלתי להופעתו של מחליפי. חבורה של נערים עם חולצות תנועה, לקוחות מהפיצוצייה השנייה, נהגים מקללים בכיכר- כל אלו היו חלק מקולות הערב.
"נדיו, נדיו!" צעק לפתע אחד הנערים עם חולצות התנועה, "תעשה את הריקוד שלך באמצע הכיכר!" בחור גבוה מאוד שצעד בראש החבורה הסתובב אל עבר הצועק וזרק כמה מילים לא מובנות. לאחר כדקה חצה הבחור ששמו נדיו את מעבר החציה בדרך לכיכר הראשית, כשאחריו שתי בנות שרצו להיות במרכז העניינים. הצועק שם מוזיקת טראנס חזקה מאוד ונערה אחרת צילמה את המתרחש. נדיו עשה תנועות ידיים מוזרות מאוד והנערות שבאו איתו ניסו לחקות אותו ללא הצלחה. צחקוקים רבים נשמעו מכל עבר, החל מהחבורה עצמה שעודדה את הרוקדים, עוברי אורח, וגם נהגים שחייכו אליהם, ספק בחיבה ספק בגיחוך.
לפתע עצר ליד הכיכר ואן אפרפר והנהג פתח את חלונו. נדיו ושתי הבנות הפסיקו לרקוד וגם מוזיקת הטראנס הוחלשה והנערים הסתקרנו מאוד ממה שיש לנהג להגיד. גם אני הסתקרנתי. לאחר כמה צפירות זועמות של אנשים שנאלצו לחכות בכיכר נפתח גם החלון שליד הנהג וארגז חום הועבר לנערה עם המצלמה. הואן האפרפר נסע. הנערה עם המצלמה המשיכה לצלם ותוך כדי שמה את הארגז על המדרכה וכולם התקרבו והתכופפו אליו. "נו, למה שהם ירעילו אותנו?" אמר נדיו והרים מתוך הארגז ספוג שחור ועגול. הוא בדק אותו מכל עבר, הריח אותו, ולבסוף נגס. כל הנערים עם חולצות התנועה בהו בנדיו ובדקו שהוא לא מורעל ואז הסתערו על הארגז. "אחלה של סופגניות!" אמרה הצלמת למצלמה בעודה אוכלת אחת. אפשר היה לראות שהחבורה נהנית מהסופגניות מצופות השוקולד שניתנו להם בחינם, ופתאום היה לי חשק עז לסופגנייה מצופה שוקולד כמותם. הם זרקו את הארגז לפח והמשיכו ללכת בעודם אוכלים, ואני שמחתי בשבילם.
הבוטנים האמריקאים נגמרו, הנהג שבא להחליף אותי בדיוק הגיע, וחזרתי הביתה רעב לסופגנייה.