משנה צורה

תמיד היו לו תכונות של משנה צורה .
הוא תמיד יכל לגדול ולקטון לפי הצורך .
לחשוף ולהסתיר על פי גחמה.
הוא תמיד שיקף אותי .
כשהוא השתנה שוב כבר לא זיהיתי אותו.
הבית שלי תמיד התאים את עצמו למתגוררים בו . נראה שאני כבר לא נכנסת תחת הקטגוריה הזאת .
פעם הוא נהג להתרחב כדי להכיל אותי .
את הספרים , המזוודות , המזכרות מהטיולים והילדות.
הפינות השקטות שלו העניקו לי את הבדידות שהשתוקקתי לה לפעמים בבית מלא אחים .
נראה שכשאנחנו רבים החדרים גדלים , מכילים כל אחד ואת הכעס והצעקות שלו מעבר לדלתות נטרקות .
הוא היה מחביא את הסודות שלי, משפטים שחרטתי ובכיתי לתוכו בשעות האפלות ביותר שלי.
הוא ספג את השקרים והפנטזיות .
הוא עזר לי להחביא את מי שאני באמת כשפחדתי שאנשים יגלו.
הוא הפך לחלק ממני .
מעולם לא דמיינתי שאפרד ממנו .
פתאום אני חושבת שאין לו יד בדבר. אולי הוא לא שינה צורה למעני.
ברגע שהוצאתי את העבר שלנו , זרקתי ציורי ילדות ותמונות מצהיבות , תרמתי ספרים ועוד ספרים . הוצאתי את הספה שנרדמתי עליה כל כך הרבה לילות ואת השולחן שהחבאתי בו את כל המבחנים שנכשלתי בהם . בלי השטיח של הנמר והפאזל שעשיתי בכיתה ג' ממוסגר על הקיר .

נותר חלל . ריק. מוכן לשנות צורה למען בעלים חדשים .