סוג של פריקה…
אני ילדה מוזרה.
הילדים בכיתה שלי אומרים לי את זה כל היום. כי אני שונה. הם צוחקים עליי. כי יש לי לבן מעל העיניים. כי אני לפעמים מתקפלת לתוך עצמי.
הם קוראים לי חייזר.
למרות שאמרתי להם כבר המון זמן שאני לא.
אני מנסה לגבש עמדה, להיות חזקה מולם. להשיב להם בהעלבות או לפחות להתגונן. אבל אני לא מצליחה.
המצב נהיה גרוע יותר עכשיו. כשאני בכיתה ו'. הכיתה שבה אמורים להתחיל כל ההתאהבויות. הם מצאו להם נושא חדש לצחוק עליי. והכי גרוע זה שזה לא רק עליי, זה גם על חברה שלי.
הם קוראים לנו לסביות.
החברה שלי בוכה ויוצאת מהשיעור כל פעם שהם מתחילים להעליב אותנו. אבל אני לא בוכה, אני עוצרת את הדמעות. כבר למדתי לקבל את עצמי כמוזרה. אבל אני עדיין נפגעת בכל מילה רעה שאין לי איך להחזיר לה.
גם עכשיו הדמעות לא יוצאות.
למרות שהן אמורות.
ולפעמים אני חושבת על מי אני בעולם הזה. יש לי תשובה.
מי אני? סתם ילדה. קורבן להעלבות.
תגובות (3)
זה קשה, ילדים זה העם הכי אכזרי שיש, כי הם בכלל לא מבינים מה הם עושים.
אין לזה ממש פיתרון של מאה אחוז, אבל אני בטוח שאם תחזיקי מעמד ותהיי חזקה..זה יעבור, ותמיד אפשר לדבר..עם חברים עם הורים עם מורים.
אני לא הייתי מודל לחיקוי כשהייתי קטן, אבל אני מבין מאיפה זה בא ולצערי יש המון דברים שהייתי לוקח חזרה אם הייתי יכול, וכשגדלתי למדתי שאפשר גם אחרת וגם הבנתי כמה זה חשוב.
יהיה בסדר יא אחות,הכול טוב .
ממתי חייזר זה דבר רע? או לסביות? את לא חייבת לקחת את זה קשה, תחזירי להם. שידעו להם שבשביל חייזרים הם חייזרים, או סתם בני אנוש מטונפים. תמסרי להם ד"ש מהחייזר הסגול שבא לחטוף אותם, תעני להם, אין לך מה להפסיד.
אין שום דבר רע בלהיות שונה אבל להציק למי שכזה זה טמטום טהור.
יהיה בסדר.
אני מדברת מניסיון של שבע שנים.