רפי דנן
זה קטע ממש ממש טרי מהשבוע האחרון. זה אמנם סיפור חיי אבל בשבועות האחרונים קרו לי דברים שגרמו לי להסתכל שוב פנימה אל תוכי ולהגיע לתובנות. הנה כמה מהן.

עצבן

רפי דנן 05/01/2017 686 צפיות 9 תגובות
זה קטע ממש ממש טרי מהשבוע האחרון. זה אמנם סיפור חיי אבל בשבועות האחרונים קרו לי דברים שגרמו לי להסתכל שוב פנימה אל תוכי ולהגיע לתובנות. הנה כמה מהן.

כשהעצבים משתלטים עליי אני לא אני בכלל.
איך תמיד אני יודע כמה אני הורס לעצמי, יודע ובכל זאת.
איך תמיד אני פועל ברגעים הללו מהבטן… פועל מהבפנים שלי…
קול פנימי כזה אומר לי: "תיזהר אתה הורס לעצמך!"
קול פנימי כזה אומר לי:"עצור בטרם טרור!"
קול פנימי כזה אומר לי:"הוא לא שווה את המחיר שתשלם אחר כך."
קול פנימי כזה אומר לי אבל קול פנימי לא נשמע. הקול המוחצן צועק.
ואיך תמיד
אני נשבע שלא אפול שוב אל הבור הזה שהוא עמוק.
ואיך תמיד
אני נשבע שהפעם הזאת אני אעצור ואספור ואצא מהזה גיבור…
ואיך תמיד
אני נשבע שזאת הייתה הפעם האחרונה בחיי ולא עוד!

כשהעצבים שלי עולים ואני רותח מכעס, אני יוצא מתוך עצמי
ומתחפש לבנאדם אחר, בנאדם עצבני וגס רוח שאין לו אלוהים.
אני שונא את האיש הזה כשהוא מופיע ואני באמת משתדל לא לפתוח עבורו את הדלת. אבל הוא… הוא מתפרץ והורס מה שבדרכו ודואג להיות הכי נוכח והכי נשמע והכי מתועד בסביבה. ברגעים האלה, הבנאדם שהוא סוג של אני, לא חושב על ההשלכות שיהיה עליי להתמודד איתן.

איזה מזל שמי שמכיר אותי יודע לסלוח לי בסופו של יום.
אני בסך הכול בנאדם מקסים ונח לבריות. בנאדם טוב ולא מזיק.
איזה מזל שמי שבדרך כלל הולך איתי לוויכוח ומכניס אותי לקריזה, הוא מהאנשים שמכירים את מי שאני באמת. והבנאדם יכול לראות אותי יוצא מתוכי ומשאיר שם את ההוא העצבני בלי הגבולות ובלי האלוהים, עם הפה המלוכלך והידיים שרוצות לנוע במהירות לעבר פניו.

תמיד כשהרוחות נרגעות, אני שוב אני. אני חושב בצלילות הדעת, מחשב את הנזקים וכבר מתכנן את מילות הסליחה שאומר, ברגע שהתנאים לכך יבשילו.


תגובות (9)

וואו, המילים שלך משקפות כמה ניסיון יש לך עם זעם. הקטע פשוט לקריאה וקל כדי לקישור לחיים האישיים של רוב האנשים. אני אוהבת את איך שתיארת את הכעס כישות, והענקת לו קול למרות ההדגשה על העובדה שהוא פנימי ואינו נשמע. הרשה לי בבקשה לומר לך משהו מחוץ לתחום הביקורת והכתיבה, כעס הוא מאיים ומפחיד ביותר לסובבים אותך. אני לא בעלת ניסיון או שנים ארוכות כמו שלך וודאי יש, אך אני הייתי בסיטואציה ממושכת בה הסליחה היא עיוורת וחסרת משמעות, והכעס עורר אצלי נורה אדמה שכעת דולקת בכל פעם שאני חשה מאויימת. כעס שכזה מתבטא באלימות, לפעמים (ומעט לפי איך שתיארת את הכעס שלך) ואלימות היא דבר שלא מתנדף מהר כמו זעם וחימה. האנשים המהווים משהו להוציא עליו זעם יישארו עם הזעם הזה, ויזכרו אותו בכל פעם שמישהו יזעם או יאיים להרים עליהם יד. על ידי זעם ואלימות אתה יורה לעצמך בגלגלים, מחילה היא דבר שקרי. בגלל אלימות אנשים צעירים (כמוני) לומדים להיות שונאי אדם, וגדלים אל תוך הרעיון של להתפתח לצד החברה ולא בתוכה, ובגלל פרץ כעס אחד נאלצים להתקשות להסתגל לחברה, ולא לרצות לעולם לחיות בתוכה. נקודה למחשבה על תוצאות הכעס. אשמח לקרוא עוד קטעים שלך, יפה ביותר. אליס

05/01/2017 13:27

    תודה רבה על התגובה המפורטת והאמיצה שלך. זה מאוד מרגש. למען האמת, אני בנאדם מאוד מודע לעצמו הן לטוב והן לרע. כשאני מגיע למצבי כעס כמו שמפורט בטקסט, אני יודע היטב תוך כדי התהליך, מה יכולה להיות מידת הנזק ואילו השלכות יכולות להיות מזה. יש כלים לטיפול בכעס, ברור לי. ובעבר ניסיתי לפחות דרך אחת. אבל אופיו של אדם נשאר כך או אחרת. אני חושב שאני יודע על מה את מדברת כשאת מתארת את ההרס שבני נוער או ילדים חווים מכעס ומאלימות, זאת משום שאני גדלתי בדיוק כך. אבא מלא זעם, אלים, שדגל ביד קשה מאוד. היתרון העצום שיש לי עליו הוא כלי הכתיבה שנותן לי להתמודד עם כל מה שאני עובר.
    בכל מקרה, תודה, כמו שאמרתי, ואת מוזמנת להיכנס ולקרוא את כל מה שפרסמתי כאן ואפרסם בעתיד.

    05/01/2017 13:42

ואו! אני כל כך מזדהה

05/01/2017 13:50

אתם יכולים בבקשה להגיב לסיפור שלי ובאופן כללי לכל הסיפורים שאני יכתבו פה בבקשה זה מאוד חשוב לי חבר'ה

05/01/2017 13:54

אני מבינה שאנחנו מדברים על סיטואציות דומות, טוב ואנוכי לדעת שאתה מסוגל להבין. אבא שלי הוא גם מן טיפוס שכזה, אלים ומבולבל אך לכעס ההוא שלא היו השלכות על המצב הנפשי שלי, וכעת גוררות אותי מפסיכולוגים למוסדות. כך זה עלול להשפיע. אני לא חושבת שאני אמיצה כשאני כותבת את זה, אני חושבת שלמרות שאני לא מכירה אותך, יכולתי לתאר לעצמי שאתה אדם מאופק יותר מזעם פשוט, ולכן הרגשתי צורך להראות מה הוא עושה. נערים בגילי גדלים להיות חלק מהחברה, או שנואים את החברה, שונאים וכועסים של מה שעוללה להם, בגלל הכעס ההוא. אני אחשיב את עצמי לברת מזל אם אגדל להיות מסוגלת להשתלב חברתית ורגשית בחברה, ולחדול מלשנוא אנשים, וכך לחדול לכעוס עליהם. אני מודה לך על ההבנה והכתיבה היפה

05/01/2017 14:41

כשאני עצבנית, גם אני מודעת היטב להשלכות ובכל זאת אומרת או עושה את מה שזה לא יהיה. אבל העצבים אצלי נגרמים משנאה אינסופית לכל מיני דברים. אני יכולה להתעצבן ממשהו בגלל שנאה ובתוך תוכי אני פשוט מדמיינת את עצמי קורעת את הבגדים, מפילה שולחן, מרביצה, מקללת. אני חיה רעה כשאני שונאת משהו/מישהו. יש בי שנאה עצומה. בד בבד יש בי גם חיבה גדולה לדברים מסוימים.
כמה משונים בני אדם.

05/01/2017 14:42

    לאסתםמישהי, אנחנו בניאדם מורכבים. הקיצוניות בין החיבות הגדולות לקריזות האלימות הן ענקיות. אבל שתיהן באות ממש מאותה נקודת פתיחה שנמצאת במרכז הגוף. מהבטן.

    05/01/2017 16:35

יפה מאוד, זה היה כמו להכנס לראש אחר בשבילי אבל באותו הזמן הזדהות ענקיצ כי אני רוב הזמן רגועה וכשאני באמת מתעצבנת אני צורחת בקול שמסגיר בתוכו עבודת שטן. לפעמים זה טוב לחשוב עם עצמך ולהגיע לתובנות, לפי הקטע רואים שאתה מכיר את עצמך היטב.

05/01/2017 18:54

    נכון. אני מכיר אותי לא רע חחח… אני חושב שעדיף כמוך להתאפק ולהיות שקול, אבל אם אין ברירה אז להתפוצץ להתפוצץ.

    05/01/2017 22:27
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך