פריקה של הימים האחרונים…

אני עייפה כל כך…
אני רוצה לבכות,סתם ככה,בלי שום סיבה.
להוציא את הכל.
אתה לא מבין אותי.
אתה מנסה להרגיע אותי ולנסות לשכנע אותי לא לבכות.להיות חזקה.
"אני רוצה לבכות אבל".
"טוב,אם זה מה שישמח אותך".
וכן,זה שיחרר ממני משהו.
לא הכל כמובן,יש בתוכי כל כך הרבה דברים להוציא.
אי אפשר בבת אחת.
קשה לי…
אני לא מבינה את עצמי,אני לא קולטת את הדברים שאני אומרת,אני לא יודעת מה אני רוצה.אני לא קולטת מה קורה מסביבי.
רק אחרי זה אני נזכרת מה קרה.
אני רוצה עוד פעם להרגיש.
אבל להרגיש ברגע שמשהו קורה.
לא אחרי זה.
משהו מוזר קורה בתוכי.
פעם ידעתי בדיוק מה קורה,הייתי ערנית,שלטתי בעצמי במאת האחוזים.
התחלתי לרחף.
לרחף ככה…כאילו משהו אחר מתחיל לשלוט בי בקטנה.
אבל עדיין גם אני סוג של שולטת.
חצי אני וחצי הדבר הזה.
מה קורה לי…?
תסביר לי…
מה קורה לי…?