קרה לכם?
קרה לכם פעם שחשבתם שתאבדו מישהו? תאבדו באמת?
קרה לכם שכל כך פחדתם, שצחקתם על עצמכם? שהייתם בטוחים שהפחד שיגע אתכם לחלוטין ושאין דרך חזרה?
פחדתם פעם על מישהו שקרוב אליכם כל כך? קרה לכם שהרגשתם חסרי אונים מול הטבע וסגולותיו? או מגרעותיו..
יצא לכם לחשוב מה הייתם עושים בלי אדם מסוים? איך הייתם מצליחים להמשיך לחיות בלעדיו? איך הייתם מתפקדים אם משהו היה קורה? מה הייתה שגרת חייכם החדשה?
חשבתם פעם אם הייתם מצליחים לחייך? לצחוק? לשמוח?
חשבתם פעם האם תצליחו לבכות?
מעולם לא נכנעתי לכאב. מעולם לא. מעולם לא התחננתי לרחמים. אני לא מאמינה בניסים.
אני לא בוכה אם משהו בחיי משתנה לרעה. אני מסתגלת למצב החדש, ועיניי נשארות יבשות. אדישות וחסרות רגש. אני לא רועדת מפחד, אני לא מדברת על הכאב.
אני נשארת שקטה- כרגיל. אף אחד לא יודע שמשהו קרה או קורה. אף אחד לא חושד, וכך אני ממשיכה בחיי.
קרה לכם שהייתם בטוחים שלא תוכלו עוד להחזיק את הכאב? שבא לכם לצרוח ושכל העולם ישמע ויבוא לנחם אתכם? שאתם רוצים להיות לבד, ועם זאת שמישהו יחבק אתכם וייתן לכם להניח עליו את ראשכם הקודח?
קרה לכם שכל כך רציתם לברוח מהמציאות, אך זו הייתה מהירה מכם?
למען האמת, אני מצטיינת בריצה- יש לי 100 בספורט, ואני לא מאוד משקיעה.
אך ככל שאני רצה מהר יותר, ככל שאני בורחת רחוק יותר, המציאות ממהרת את צעדיה לכיווני. היא רודפת אותי עד שכבר אין לי כוח להמשיך. אד שאני עייפה מכדי לברוח ושבורה מכדי לנסות ולהרים את ראשי. אז היא מכה בי, כמו פטיש המכה על אבן.
קרה לכם שהייתם בטוחים כל כך בעצמכם, ועם זאת כל כך חסרי ביטחון בנוגע להמשך חייכם?
לי זה קרה…
תגובות (15)
O_O מדהים…ממש אהבתי את הקטע הוא יפיפה השפה שבא השתמשת ,הכול הכול!
ואכן גם לי זה קרה וזה ממשיך לקרות ,את לא יודעת עד כמה אני מבינה אותך ומתחברת לקטע הזה…
לסיכום :קרה לי :P וקטע מדהים!
כן… קרה לי כמה מאלה…
אני ממש מבינה…
מאוד אהבתי את הכתיבה שלך, ברורה, מדברת, ומסוגננת יפה מאוד.
יש לך כתיבה מעולה =)
ולבכות, אפשר לומר שאני אוהבת לבכות. זה עוזר לשחרר כאבים..
לבכות בצד בלי שאף אחד ידע…
אני מקווה שאת לא עצובה עכשיו ושאת מחייכת ^-^
תודה בנות. אני שמחה שאהבתן את הכתיבה. וכן.. אני מחייכת. כמו תמיד! D:
תודה בנות. אני שמחה שאהבתן את הכתיבה. וכן.. אני מחייכת. כמו תמיד! D:
אז כן, גם לי זה קרה, לא מעט מן הדברים שהזכרת. אבל כמו שאמרת, ממשיכים הלאה, מחייכים, גם אם לפעמים זה קשה…
כמו שאמרתי, התגעגעתי לכתיבה המדהימה שלך! את מוכשרת, הדרך בה את מבטאת את רגשותייך ומעלה אותן על הכתב, היא יוצאת דופן, את מדהימה אותי כל פעם מחדש! אין לך מושג איזה חיוך עלה על פניי כשאמרת שהעלית משהו חדש! אני רק מקווה שכל הדברים שציינת רק יחשלו אותך ולא תתני להם לשבור אותך, גם אם יש צורך לבכות לפעמים, זה מחזק ומשחרר, כמו שספיר אמרה, הכי חשוב זה לדעת איך לחזור ולעמוד שוב על הרגליים, זה קשה, כן, אבל אפשרי :)
אוהבת! ^_^
תודה נעמי :)
לעמוד שוב על ברגליים… אני על הרגליים.. אי אפשר להגיד את אותו הדבר על האדם שבגללו כתבתי את זה.. אבל יהיה בסדר. :)
תודה על התמיכה והאהבה.. תמיד את מעלה חיוך על פני! D:
היי, אני בטוחה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר בהקדם האפשרי! אני מאמינה בזה מספיק חזק כדי שזה יקרה! אני רוצה שיהיה לך ולאנשים הסובבים אותך רק אושר!
אני יודעת שאי אפשר לדבר כאן על הכל, אבל את יודעת שאם את רוצה לדבר על כל עניין שהוא, את יכולה לשלוח לי מייל, נכון? אני כאן בשבילך מתי שרק תרצי! 24/7! :)
אוהבת! ובאמת מה קורה עם הסקייפ שלך? לא הצלחת עוד להפעיל אותו???
לא :(
יש לי 2 חשבונות, ושניהם כאילו נמחקו או משהו, זה אפילו לא נותן לי לפתוח חשבון חדש! הזוי לגמרי, נראלי משהו נדפק שם…
וואו, אני כלכך מבינה למה את מתכוונת, זה קרה לי כלכך הרבה פעמים…
אני מקווה שהכל יהיה בסדר אצלך (: !
ואהבתי את הכתיבה, הכל הולך ממש חלק והצלחתי להרגיש את הרגשות פוגעות בי
וואו, אני כלכך מבינה למה את מתכוונת, זה קרה לי כלכך הרבה פעמים…
אני מקווה שהכל יהיה בסדר אצלך (: !
ואהבתי את הכתיבה, הכל הולך ממש חלק והצלחתי להרגיש את הרגשות פוגעות בי
וואו.
אני עכשיו יושבת מול המחשב, הידיים שלי רועדות כשאני כותבת את זה, ואני מודעת שאני כבר אמורה לעוף לחדר שלי, אבל אני עדיין יושבת פה.
ואני מרגישה כאילו אותו הגוש עולה בגרוני, אותן הדמעות עומדות להציף את עיניי.
המשפט שכתבת, "שאתם רוצים להיות לבד, ועם זאת שמישהו יחבק אתכם וייתן לכם להניח עליו את ראשכם הקודח?
קרה לכם שכל כך רציתם לברוח מהמציאות, אך זו הייתה מהירה מכם?"…
זה שבר אותי.
כי זו… זו מי שאני.
אני בוכה, רוצה להיות לבד ושיניחו לי לנפשי, אבל רוצה שמישהו יבוא ויעודד, ילטף וירגיע אותי… אבל אין לי אף אחד כזה. ואז לא מספיק שאני בדיכאון, זה דיכאון כפול. כי אין לי אף אחד פה. בעולם המעוות הזה.
ריגש אותי עד דמעות.
וניראלי שאני באמת אלך לחדר שלי עכשיו, רק… שאף אחד לא יראה אותי בוכה.
ומחר, כמ תמיד, פוקר פייס על פניי, דמעות יבשות על לחיי, והכול חוזר על עצמו… כל פעם מחדש.
היומניסטית -_-
הדר, אני מבינה אותך.
למזלי אני עם מחשב נייד בחדר שלי, אז אני לא צריכה לברוח לשום מקום…
אני יודעת כמה המציאות יכולה להיות קשה לפעמים, ושלא תמיד יש מישהו שיהיה שם כשתצטרכי…
אבל אני יודעת שאני פה בשביל עצמי.. ולא משנה כמה אני ארצה, אני לא אוכל לעזוב את עצמי.. אז זה מעודד חחחחח
אני בטוחה שבסופו של דבר יהיה בסדר.. הרי החיים משתנים תמיד.. ותמיד נוספים דברים חדשים.
בהתחלה קמתי בכל בוקר לבית ספר, עמדתי מול המראה וחייכתי לעצמי. זה הרגיש מטומטם.. אבל לאט לאט זה עזר, וזה באמת שיפר לי את ההרגשה.. זה בדיוק כמו שמישהו מחייך אלייך :)
אז מצד אחד אני שמחה שהתרגשת ממה שכתבתי, ומצד שני חבל לי שאת מזדהה עם זה כל כך…
אבל היי.. בסוף יהיה טוב! D:
וואו זה כל כך עמוק ויפה.
זה קרה לי בדיוק הרגע ><
אני כל כך בחרדות ובלחץ מהלימודים ואפילו בוכה… וזה כבר סיפור אחר למה.
אני חווה כאב כל משך חיי העלובים ואיכשהו אני שורדת ולא חותכת או מתאבדת >
כל הכבוד על החוזק :)
אין לך מה להלחץ מהלימודים.. תבואי בראש פתוח והכל יהיה טוב. באמת אני אומרת לך.. זה מניסיון. פשוט תעשי עם עצמך כיף.
מעבר לזה.. אל תתני לשום דבר להפיל אותך. תצחקי לחיים בפרצוף ותעשי את כל הבחירות שאת יכולה כדי לשפר אותם בשביל עצמך. אני נגיד עכשיו במקום להתגייס בדצמבר הולכת למכינה. שזו תוכנית לפני הצבא, ודחו לי את הגיוס למרץ. היום חזרתי מהימים כמעט הכי קשים בחיים שלי, שבהם באמת נקרעתי בעבודה ממש קשה ופיזית, ועם מעט שעות שינה.. אבל מה, היה לי כיף! והחברה שאיתי מדהימים, ואני לאט לאט מפתחת קשרים ובאמת מתחילה להינות. זו בחירה שאני מרוצה שעשיתי אותה. ללכת לתכנית כזו לפני הגיוס.
תחשבי אילו בחירות את יכולה לעשות כדי לשפר את החיים שלך, אם את כל כך לא מרוצה מהם :)