קשה לי

ניסיתי לכתוב מזה סיפור, משהו מעניין כזה כמו שחלק כותבים פה, אבל אני פשוט לא מצליחה. אני לא מצליחה לכתוב את כל מה שעובר עליי, את כל המחשבות והרגשות שלי כמו סיפור קצר כזה, זה לא הולך לי. אני פשוט מרגישה שאני צריכה לכתוב ככה את כל מה שעובר עליי.
אני לבד, הפעם זה באמת. הפעם האחרונה שנפגשתי/ראיתי חברה הייתה לפני 3 שבועות בערך. בווצאפ, בקושי יש לי הודעות. ואם יש לי זה או מחברה שלי שגם היא לא גרה בעיר שלי, או מהמורה פרטי שלי, או מהמשפחה או מאמא שלי. אין לי מה לעשות, אני כל כך משועממת. נמאס לי כבר להיות בבית, אני רוצה לצאת ! לפגוש אנשים ! להיפגש עם חברים !
אבל, אופס, אין לי חברים. פרט קטן ושולי ששכחתי.
החברה היחידה שיש לי זאת זאת שגרה במרכז, ובעקבות המלחמה לא נפגשנו מתחילת החופש ועכשיו היא עוד טסה לי לחול.. יש לי עוד חברה, היא מצפון הארץ, אם זה תלוי בה.. לא ניפגש כל החופש ולא נדבר בכלל. רק אני זאת שמתחילה שיחות ומציעה להיפגש, נמאס לי מזה.
התחלתי ללכת לישון ממש מאוחר בשביל להתעורר מאוחר ואז כאילו כמה שעות מהיום כבר נלקחות לי וכאילו יש לי מה לעשות – לישון.
בית ספר מתחיל עוד 3 וחצי שבועות וזה מרגיש לי כמו נצח. אני לא יודעת איך אני ישרוד עד אז. נמאס לי להיות פחדנית מהחיים, פשוט אחת שלא לוקחת סיכונים. נמאס לי מזה.
נמאס לי מעצמי כבר.
החברות מהבית ספר הקודם שלי כבר ניתקו איתי קשר לגמרי, הן כותבות לי רק אם הן צריכות איזה טובה או משהו ממני. נמאס לי מזה.
אני כל יום מחכה כבר שיגמר היום הזה כי אין לי מה לעשות. אני לבד, קשה לי.
ואני באמת לבד, כל היום בבית, במקרה הטוב יוצאת לסידורים עם אמא או לטיול עם הכלבה. יש ילדה שהכרתי (דיברתי עליה בפוסט קודם) מהתיכון החדש.. אבל שוב, פחדנית שכמותי, אמא שלי הציעה לי שאני אציע לה להיפגש אבל אני מפחדת. אני מפחדת שהיא תסרב, או שבמקרה הטוב כן ניפגש אבל אני לא ידע על מה לדבר, אני פשוט מפחדת לקחת סיכון לפני ההתחלה של התיכון הזה. אני מפחדת לעשות משהו שיהרוס לי.
דודה שלי אמרה לי שכל דבר שאני מפחדת לעשות אני דווקא צריכה לעשות, לא לפחד מהכל, להתחיל לקחת סיכונים. מאז שהיא אמרה לי את זה אני לא מפסיקה לחשוב על זה ועל כמה שהיא כל כך צודקת.
אני לבד, החיים שלי גרועים ומשעממים. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, פוחדת מתחילת השנה ופוחדת מהכל. נמאס לי כבר, וקשה לי, שונאת להיות לבד. כל השבוע הזה בקושי עשיתי משהו, הפעמים היחידות שיצאתי מהבית היה לישון אצל סבתא שלי עם הבנות דודות הקטנות שלי, ללכת לגן שעשועים איתן אחרי הרבה שכנועים מצד דודה שלי והיום, במזל, אני הולכת לישון אצל בן דוד שלי. זה לא החופש שדמיינתי שיהיה לי.
אני לא רוצה את החיים האלה, יש לי את החיים הכי משעממים בעולם.
נמאס לי.