רגעים שכאלה ..

הרגעים האלה שאין לך חשק . אתה עייף מדיי , כבד מדי , ולא , לא בגלל היום .
בגלל החיים .. שרדת בכבוד עד פה . השגת דברים מרשימים . אבל כבר אין לך כוח להמשיך הלאה .. זה נראה כאילו יש את קיצור הדרך לאנשים שהחיים שלהם פורחים ומצליחים . ואתה ? אתה בחרת בדרך הקשה , שלא בכוונה הכנסת את עצמך ביום שבו נולדת לשדה קוצים . המחשבות שלך מעמיקות כל כך שכבר אין לך למדוד את העומק . החלפת המון חברים , חיפשת את עצמך בכל מקום ולעיתים גם מצאת . לא רע לך עכשיו . אבל אתה אפילו לא בחצי הדרך ויהיו חך עוד הרבה קוצים דוקרניים במקום שאתה הולך לקראתו . ועכשיו אתה חושב לו נולדת מחדש והיית בוחר בדרך הקלה ?
עכשיו כולכם חושבים שאני אשמח אם אוכל להתחיל מחדש , להיות בן אדם ריקני בלי חששות בחיים . אבל לא .
הכאבים האלה שאני מרגישה , ההורים החונקים שלי , הדברים המוזרים שבי , הפריקית בסתר שאני , הצחקוקים והזלזולים של אנשים כלפי זה מה שהופך אותי למי שאני , מיוחדת .
עוף מוזר שכזה . ואני אוהבת את זה . כן אני מוזרה , אני נהנת להרגיש שונה , יש לי תסביך שאני אוהבת להיות עצובה ואני אכפתית יותר מדי . לפעמים האמפטיה שלי משתלטת עלי אבל לא אכפת לי . אני עייפה אבל אני שבעת רצון . כל מה שאני צריכה זה הפסקה של כמה ימים מהחיים האלה ושוב לחזור ולתת פה פייט . אבל בגלל שאני לא אוכל לקבל את ההפסקה הדרושה שלי אני פשוט אשאר שבוזה ועייפה עד סוף התיכון והצבא . שם אף אחד לא יוכל לעייף אותי כל כך .