רק אני, עצמי ואנוכי

אני: לא דיברתי איתו היום.. לא היה היום רגע שהוא היה בו לבד..
עצמי: ידעתי שלא תעשי את זה! אין לך מספיק אומץ!
אני: אני אעשה את זה בראשון.. או שני.. מבטיחה שעד סוף השבוע הבא אני עושה את זה!
עצמי: כן, בטח.
אני: אני רצינית!
אנוכי: עצמי, זאת החלטה של אני ואנוכי חושבת שהיא תעשה את זה..
אני: תודה עצמי, סוף סוף קצת תמיכה!
עצמי: אבל אנוכי, צריך להציק לה עם זה עד שהיא תעשה משהו!
אנוכי: היא תעשה את זה כשזה ירגיש לה הרגע המתאים, זאת החלטה שלה.
אני: אוף, אני אוהבת אותו, הוא האהבה הראשונה שלי, אנחנו מסתדרים ממש טוב, שפת הגוף שלו משדרת לגמרי שהוא בקטע שלי, אז למה אני כל כך מפחדת?!
אנוכי: את מפחדת מדחייה, את מפחדת להביך את עצמך, את מפחדת שהוא ירגיש כאילו יש לו כוח מסוים עליך.
עצמי: את מפחדת, זה ברור, אבל אל תמנעי מעצמך דבר כה חשוב בגלל פחד! את לא חושבת שזה מגיע לך?
אהבה אמיתית היא משהו נדיר. טפלי בה טוב, השקי אותה, תני לה לצמוח וללבלב.
תחווי הכול בפעם הראשונה, נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, חבר ראשון וכנראה שגם שברון לה ראשון.. מה לעשות, ככה זה.
אני: אני אוהבת אותו כל כך, אהבה אמיתית וכנה, אני חושבת שזה הדדי, אז למה אני מפחדת כל כך?
עצמי: פחד זה טבעי, כולם מפחדים. החכמה האמיתית היא להתגבר על הפחד ולהגיע אל הדבר הטוב והאמיתי.
אני: אתן צודקות, אולי אני אסמס לו?
אנוכי: לא!! בשום אופן לא!! את טיפשה? אולי הוא עם חברים שלו? את סתם תביכי את עצמך. חכי לראשון.
אני: את צודקת. ראשון. ראשון זה טוב.
עצמי: יופי! אז בראשון את עושה את זה.
אני: כן! ראשון! או שני.. או משהו בסגנון הזה, אני אראה כבר..
אנוכי: לא. לא. ממש ממש לא. פשוט לא.
עצמי: באמת לא.
אנוכי: את כבר אמרת שתעשי את בראשון ואת תעשי את זה בראשון.
אני: אוקיי, בראשון.
אנוכי: בלי חרטות נגעתי בארץ 1,2,3!
אני: *_*