רק רגש קטן, בבקשה.
אני מרוקנת. אין לי כלום.
אני מרגישה כמו מדבר שאף אחד לא צועד בו, שום רגש.
"תעזרו לי" אני זועקת לחלל הריק. אין שום מענה.
כל שנותר לי הוא רק לשבת, ולחכות. לעזרה שתגיע, לרגש המפתיע…
כל שמשקף אותי הם שמיים כחולים ללא עננים, ללא גשם, וללא רחמים.
שמיים ללא כלום. גם לא שמיים עכורים. זה רק שמיים ללא רגש. פשוט בלי רגש.
אני יכולה רק לשבת בחוסר אונים, לחכות למשהו, שלא יבזיק במרומים.
אני שוכבת על הצד ומחכה, שרגש אחד יפיח בי תקווה.
בהלה, עצב או שמחה. רק רגש קטן, בבקשה.
תגובות (2)
אני שונאת את הרגעים האלה. גם לי יש אחד כזה (בערך) עכשיו.
זה יעבור. אולי תנסי לשמוע מוזיקה, או לצאת החוצה או לדבר עם מישהו קרוב סתם כדי להתעודד או לצחוק או משהו.
אני יודעת… זה תמיד קורה לי אז אני מסתובבת כמו זומבי בבית עד שאני נכנסת לחדר של ההורים שלי ונבהלת כי באמת שהחדר שלהם מפחיד!!!
חחח