שיחות בתוך הראש

אין לי ספק שכשמדובר במעשים הגשמיים שלי אני מועד לפורענות
אפילו הולך סחור מסביב לעצמי כעוד פתרון לחידה שהיא אני.
מתפתל סביב ראשי ומוחי ובסוף נדחה, מחשש שיאבד המסתורין.
אידאולוגיה מדאיגה וחוסר האחריות שלי כלפיי מטריפה את היותי
נהר חיי עוד זורם לו,נתקל בסכרים שנויים במחלוקת של דמעות, שלאחר מכן עוד מצטרפות למימיו
אני מתייחס לעצמי באדיבות ומתערב במהלכיי לא פעם כדי להצילני מידיי
מדי פעם פותח דלת ומכניס עזרה,בעדינות מחזר מאכזב ובסוף מאבד חברה
לא מתוך בחירה ולא נשאר ללא ברירה נתפס תמיד על אדישות יתרה,
את רגשותיי השארתי נעולים במגירה
ועוד מכה על חטא,מנסה להימלט ובחשדנות משוטט בעולמי המתמוטט כשגופי מתקמט.
לא נשארו עוד חלומות בימים הקרים של החורף,אין עוד מקום לדמיון שמשתעשע ללא גבולות
ואני עצמי והיותי שוב תולשים שערות ומקווים שזהו עוד כאב ראש שיחלוף לו.