תתבגר כבר

רגע,תעצור שנייה…

אנחנו בזוגיות הזו עוד מעט כבר חודשיים.
למה אין יותר את הפירפורים בבטן?
למה אני יותר התרגשות כשאני רואה אותך?
למה במקום לבלות יחד ולחוות רגעים רומנטיים,אנחנו מבזבזים את הזמן הזה בק
ריבים מטופשים?
למה אנחנו לא יכולים להיות כמו השאר?
למה דווקא אנחנו רבים בגלל שטויות?
באיזו צורה אנחנו נריב כשתהיה סיבה הגיונית לריב?הרבה יותר גרוע ממה שעכשיו.
ועכשיו זה בכלל לא טוב.
איזה זוגיות מפגרת.
אני משתעממת.
אולי כדאי להיפרד?…
לא,אני אוהבת אותך אבל.
אני אוהבת את האדם שעומד מולי.
רק נמאס לי לריב איתו,אני רוצה התרגשות.
תרגש אותי,לפני שאני מתפגרת משיעמום.
תנשק אותי כמו בחלומות שלי.
אה,שכחתי…
אתה לא מספיק מוכן לכאלה נשיקות.
סוערות.
היו לך המון חברות לפניי.
המון בנות שאמרת להן את אותם הדברים שאתה אומר לי עכשיו,ועדיין אתה אומר שאני מיוחדת מהשאר.
איתן לא יכולת לנסות להתנשק ככה?
אתה צריך מישהי בתולת שפתיים.
היא בטוח לא תשתעמם מהיבשות שלך.
אני משועממת.סליחה,אני שונה.
אני מתקדמת.ואני,כמו כל בן אדם בעולם,רוצה ריגוש.
כל אחד והריגוש השונה שלו.
אתה מקבל את שלך.
ואני???
מה אני עמוד?
אני לא צריכה לקבל את הריגוש שלי???
תתבגר כבר,בבקשה…