730 יום הבדל.

כי התנהגת כמו ילדה קטנה,לא עוד תירוץ,ילדה קטנה..
השנים לא קובעים את הבגרות אמרו לי,הניסיון חיים,הם מסיקים,כנראה שאתה בוגר,אתה מנוסה,אתה בשל.
תתאימי לי ככה,בוגרת,שלא מתנהגת כמו ילדה קטנה.
מה זה הילדה קטנה הזאת?הגיל שלי?הימים קובעים מה אני אעבור?אני לא יכולה בזמן קצר הריי נכון,אני לא חושבת שזה מה שקובע..אני עברתי המון,אני יודעת מניסיון!אני לא חוויתי אנשים כמוהו,הגיל שלי?אני אוהבת אותך,הנה אין כמוך,תסנן,תפגע בי,הרי אני ילדה קטנה לא?לא עברתי פגיעות מחיי,אני יודע שטני אפגע בה אבל עדיין אני רוצה להמשיך הוא אמר לו,לחבר הטוב שלו,שכמו אח שלי,אני נכנסתי לזה קשות,חחח אתה הרי גדול ממני ב730 יום,הספקת להיות רמה מעליי,להרשות כנראה,בשנתיים שלמות?אתה בוגר,לא ילד קטן..
אתה מתעצבן מזה שאני עם לא עומדת באולטימטום של המשחק שלך,אני מצטערת ואומרת שלא יקרה,אתה לא מובן,לבשתי את המכנס שאתה לא כל כך אוהב,דווקא בלי כוונה רעה,מאושר,חוסר מחשבות,ושוב הרשת לעצמך לצעוק עליי,להתעצבן,לחשוב "בובה"להראות לי את החוטים שלי,ביד שלך?מול חברים שלך?כנראה..זה לא באמת הפריע לך,את זה אתה אמרת לי אחרי שלוש חודשים,הסתכלת,אני פותרת איתך בעיות,אתה פותח חדשות?אתה יוצר את הריבים?את ההשלמות אני,אני נלחמת עלייך כנראה,טוב לא מדברים,נתחיל משחקים,לפניי זה,אני ישדר שמחה ואושר אני אראה את ההוא מהבית ספר ליידי שרוצה אותי כל כך ובמפתיע יעלה תמונה שלו בטעות או איתו,יזום שיחות עם חברים שלו ויפגש איתם כנראה,הם ירצו אותי,אני אהיה קשה.לא אתן!הרי צריכה סיבה שהוא ירצה אותי שוב!הוא שם לב,הוא מקנא,הוא אמר לי את זה אחרי חודשיים..עובר שבועיים,הכרית בכביסה,יש לה ריח של דמעות,כאילו הים נשפך ממנה,ים המלוח,כמו אותו יום שהייתי בת חמש וטיפסתי עם הלשון לתפוס את הדמעה,אני חושבת מחשבות אובדניות,מאבדת את עצמי?את הכוחות?אני לא הולכת לבית ספר..מחכה להודעות בוקר טוב שלא מגיעות,אבא מתקשר,אבא חשוב לי,אני לא רוצה לאכזב אותו,אני מתארגנת והולכת..ללא כוחות מחייה,ילדה קטנה שצריכה ללמוד בבית ספר את השנה החשובה שלה,חברות שלי שמות יד על הפה,מה קורה לה?הן אומרות,למדתי לקרוא שפתיים,כמו את המחשבות שלך,איך באותו יום הסתכלת עליי ואמרת יפה,יפה אחרי שפירשתי את המחשבות שלך,לחתיכות ופירושים והכול אמרתי לך מה שאתה חושב,אתה חייכת אליי חיוך קטנטן אני לא יודעת אם זה היה מאושר,או מאותו קטע של החוט שביד שלך,הריי לא רצית להיות זה שעל המגב,רצית להיות רמה מעל,מצאת החלפה,במקום להעיף את הסטיגמה הזאת,העדפת לפגוע בי,להכניס אותי למצב שהיית בו רק יותר גרוע,הרי מגיע לי,אתה תמיד צודק,אתה מושלם לא דיברנו,אתה שלחת פתאום הודעה,מה זה?מה זה הקפיצה הזאת ברחבי בית ספר?מה זה החום שעלה לי מלמטה עד למעלה,הכפות רגליים שלא דורשות,והחומר שפספסתי בכל השיעורים,שלחת לי שתי נקודות,הם הביעו הרבה בשבילי,אני אספקתי את החתכים שבי,והחלטתי להיות קשה,אז אני ייבשתי אותך,נמשכת אליי נכון?גם פעם שעברה שנפרדנו,נמשכת עוד פעם בגלל דברים בסגנון נכון?אתה אוהב רע?אבל אתה רע,אתה אוהב את עצמך?אני לא בטוחה,אתה אמרת לי שלא,שאתה לא מאושר,אבל לעומת זאת אתה לא בוכה,אתה מעדיך שיהיה רע לאחרים נכון?אני שמחה..אני חושבת..אתה נלחם?ואו אמרת לחברה שלי שאתה רוצה להיפגש איתי?אבל מה מצאת בי אני ילדה קטנה?אה עבר זמן,התבגרתי ממך?הכרתי אותך אתה מתכוון,לא ראיתי עוד כמוך מימי חיי,עברתי כבר מסוג אחר,לא כזה,איבדתי לא אותך,את עצמי,את מה שאני מרגישה,את הראש ואת הלב שלי,כנראה איבדתי שפיות?מה רק לי קשה ככה?כולם באים לבית ספר קמים מהמיטה,למה אני סובלת,בוכה לפני כל צעד?בידיעה שבצעד הבא אני אפול,אז נפגשנו,בסופו של דבר,כן אתה שכנעת אותי,אני בכיתי לפניי,התאפרתי,לבשתי את המראה הזרוק והפשוט,כי אתה אוהב את זה כל כך,ניסיתי הכול,במטרה שתחזור אליי?למה רציתי את זה?התקשרת,הפעם הנימה שלך בקול הייתה נעימה יותר,מחכה יותר,אני כאן למטה,את יכולה לרדת?אמרתי כן,אמר טוב יאללה אמרתי בי..נימה עדינה וחמודה,שמצפה ליותר..ירדתי,סליחה אמרת,צבטתי את עצמי מבלי שראית,לא חשבתי שאי פעם תצטער,אין בך מגרעות,אני בסך הכול רוצה שיהיה לך טוב,רק טוב,כל הזמן,אני אעשה כל דבר בשבילך,אני אוהבת אותך,ואתה מתלהב,אומר כמה מילים לא חשובות,אני קמה עם כרית נוצצת,נקייה יותר,עם טיפה רוק מהשינים שחייכו בלי הפסקה בלילה,עם הבוקר הקופצני שהיה לי בבית הספר,חשבתי שהפעם באמת הצלחתי,הצלחתי לכבוש אותו!!!הוא שלי ורק שלי עכשיו,ואני והוא ננקה ביחד את הרצפה,בשמה השני חיים,ואני לא ינקה את הרצפה שלו,ויתלכלך,אז בוקר טוב לך ובוקר טוב לי,יאהב אותך תמיד הוא אמר,עשית לי משהו בלב,משהו בלב,אתה הלב שלי?חשבתי..שתקתי..כנראה ככה זה צריך להתנהל,הוא הכול,והפעם לפחות אני חלק..משהו. תצטער,אמרתי על מה..חחח..הרי שידרתי שאני חברה של ההוא שגורם לעיניים שלך להתמלא בצבע של שושנים,אדום,עצבני,אבל להתנשק לאחר מכן עם ההיא שאני לא אוהבת,אתה הרי יודע שאתה אוהב אותי כשאתה נותן לי ללכת..ונתת לי ללכת?לא היה לי לאן,הייתי באותה נקודה,ההוא,ההוא,אבל אתה,זה לא הפך לאתה,הוא לא היה אחד שאוכל להגיד לו,אתה,שלי,ולתמיד,ואני?שלך,לתמיד,גם הלב והמשיכה שלך,והחיים שלי, יכללו אותך,אתה יודע למה?בגלל..בגלל שלא רציתי להכניס אותו איתי לחדר,כי ידעתי שתהיה שמה ותעמוד מולי,ולפעמים אני אוכל לקרוא לו בשם שלך…בטעות!או לנשק אותו,להנות,לחזור ולבכות כי זה לא אתה שמה,שאומר לי לילה טוב,בוקר טוב,תמיד שואל מה אני עושה ומפיק את המיטב ממנו,אבל,כשאתה לא מגיע למיטב שלך,אתה פורש,הפרישה שלך תמיד מגיעה עם ריחוק ממני,דבר שלא הבנתי..מה אני שונה ממנה וממנה..שממני..זאת שבחיים לא רוצה שיהיה לך רע..שלא תרגיש טיפת כאב כמו שבעבר..ככה אמרתי לך..אחרי חודשיים ופחות..אז התרחקת,השארת אותי עם הכרית,שכבר ספוגה עד הסוף,אז שנאתי אותך כל כך,באותה מידה שאהבתי אותך,עבר הזמן,חזרנו שוב,נפרדנו כי לא הלך,לא חשוב,המקרה הפעם,אותו עיקרון..אז נסגר ביפה לא?לא שנאתי אותך,חיבבתי אותך מאוד,רציתי לטובתך,לא לטובתך איתה או איתה,איתך לבד או איתי..חלף הזמן והכרת מישהי,שכנראה תוכלו להראות זוגיות מדהימה לכולם איתה,היא לא כל כך יפה,אבל כנראה בשבילך היא כן,כמו שאני הייתי בשבילך כנראה,בגלל זה כל כך קינאת לי,אתם נפרדתם,אנחנו לא דיברנו חודש כמעט..אתה שוב חוזר,הכרית לא נחה בחודש הזה ולא עבר תהליך שונה,אנחנו לא מחליטים לחזור ולא יוזמים את זה..אנחנו פשוט הולכים מחובקים,בקור של החורף,שהכפות ידיים שלך זה החום הקטנטן מאחורי השכבת קור שלי,שתיינו במבט כאילו פספסנו משהו אמיתי,אנחנו ממשיכים להתחבק,אני מרגישה את הלב שלך,אני לא מבינה את הראש שלך לפעמים..בהתחלה הייתי בובה..זה השתנה..גרם לי להעריך את עצמי טיפה,רק טיפה,אז החלטתי לכתוב,ולכתוב,כמו שאני עושה עכשיו?כתבתי את כל הרגשות שלי אלייך,מה שבאמת עומד מאחוריי המסכות של שנה הארוכה והמבוזבזת הזאת,ענית לי בחיובי,הרגשנו מה זה אהבה,הבנה,שיתוף פעולה,הגענו לתקופה של האחרי,הכול היה ורוד,כבר לא ראיתי שחור,הלכתי לבית ספר היה לי רצון,לצלם לך תמונת מצב שלי לומדת,שתגיד לידיד שלי,שאני כזאתי ומשקיעה כל כך,להוכיח שאני חזקה מאחורי כל זה..אז באתי אלייך אחרי כמה ימים,והמבט הזה שלא יצא לי מהראש עד עכשיו,אני יודעת שעבר המון זמן,אבל אתה הסתכלת עליי והיד שלך הייתה מונחת בקצה המיטה,הפרצוף שלך מסובב כלפיי והראש שלי נשען על הכתף שלך..והיה לי כיף להרדם,כן חברות שלי אמרו לי,שפשוט הוא בהה בי,בהה בי וחייך,אני שמחתי לשמוע את זה כל כך,חייכתי גם,הרגשתי את החיים שלי כל כך ורודים,אבל פתאום הרגשתי משהו שורף,היה קר שחזרתי הבייתה,הרוח נשבה עליי,היא שרטה אותי,ביקשתי מספיק,היא אמרה כמה מילים..לא הקשבתי,המשכתי לנסות להיות מאושרת כאילו לא שמעתי את המילים האלה בראש שלי,אז עבר יום,ללא בוקר לילה צהריים או ערב,כן הקולות אמרו לי שאני לא שווה כלום,שאני סתם עוד אחת,שהוא מיצה אותי,שאני חלשת אופי,שאני ילדה קטנה שלא יכולה לשלוט על עצמה כנראה,הרוחות נכנסו לי לנשמה,היה לי שחור,הרגשתי רע כל כך,האבן הזאת הייתה תקועה לי בלב כל כך הרבה זמן!!!!!!!!!ואו..עבר יומיים..זה שרט אותי גם אחרי השבוע,ועוד חודש עבר לסיפורנו שתם ולא נשלם,שחסר בו חלק מעבר,כנראה פספסנו את הדפים החשובים, כי אני עדיין מדמיינת את הדמות שלך ניצבת מולי,מסתכלת עליי בפרצוף הכל כך מוערך עליי,המבט המאוהב שלי עלייך,והעדפת את עצמך עליי,העדפת שלך יהיה קל יותר,העדפת יום אחרי זה להתחיל עם כל בת באזור וכנראה שהלב שלך חסר מצפון,ואת הכאב שלי לא הרגשת וכמובן שלא הזיז לך,וסיננת,ריסקת,פגעת,שרטת אותי כמו אותה הרוח,שלחשה לי לפניי..וסתמתי אוזניים,ילדה מאוהבת אתם קוראים לזה?אני קוראת לזה ילדה טיפשה,ילדה כל כך טיפשה..עלובה…ילדה קטנה..שמגיע לה את השחור,את הבכי,את השריטות ואת כל הרע,בתקווה,שהגלגל יסתובב,ואני אעלה על התור אחריי,שהגלגל יתרוקן,ואני לא אשוב איתו יותר..בתקווה שהלב יסכים להכניס מישהו לבפנים,או למצוא מקום בין כל החתיכות הקטנות והשבורות,שימצא נחמה,ויקבל נחמה,בתקווה להחזיר את האהבה,האמון,ההערכה,הסמיכה,הרצון,החיים,העצמיים האלה,שאבדו,לתמיד…