I feel so lonely…
אתם מכירים את ההרגשה שאתם לא רצויים?שאתם לבד?
לצערי אני מכירה את זה יותר מידי..
רוב הזמן אני מרגישה לבד.
כשהחברה הכי טובה שלי יוצאת בשישי בערב עם כמה חברים שלה לסרט ורק כשאני מציעה לה לצאת איתי היא אומרת לי שהיא יוצאת איתם ואני לא אמורה לכעוס,בכלזאתמור לה לצאת עם אחרים ,אנחנו לא נשואות והיא א חייבת לי כלום אבל בכל זאת אני יושבת ובוכה אחר כך בבית.. ואחרי שעה וחצי אומרת לי ״הזמנתי אותך לבוא ואני לא זוכרת מה ענית לי״ מאי נעימות כי היא מבינה מה אני מרגישה..
או כשאני קובעת עם חברה וחצי שעה לפני היא מתקשרת ואומרת שהיא קבעה עם מישהי אחרת ושכחה מזה כי היא מעדיפה ללכת איתה מאשר איתי.
או אם זה בבצפר בטיולים השנתיים הפרחות אוהמקובלות של הכיתה מציעות לי לישון איתם באוהל כי המחנכת בקשה מהן כי אף אחד אחר לא רוצה
וכשכל הכיתה יוצאת בשישי ורק אני לא מוזמנת
ובימי הולדת אני לא מוזמנת,
וכשיש לייום הולדת אף אחד לא זוכר ואני מזמינה חמישים איש ובאים עשר בקושי מאי נעימות ויושבים בשולחן אחר במסעדה כי ״יש ריח של סיגריות״
ובגל בעומר כל הכיתה שלי עושה עם עוד כמה מכיתות אחרות ושוב,אני לא מוזמנת
זאת הרגשה כל כך מתסכלת
כאילו אף אחד לא רוצה בקרבתך
כאילו את חולה במחלה מדבקת מסוכנת
או שיש לך כינים וכל הבנות בגן מתרחקות
או כאילו אני איזה מצורעת מסריחה שאסור לדבר איתה
ועד שני מצליחה לבנות ביטחון ,לבטוח באנשים,להנות,להיפתח,אני מקבלת כאפה למציאות והכל חוזר חזרה..
הביטחון יורד,אני מפחדת לדבר עם אנשים ,להיפתח ולהכיר ואני נשארת לבד..
תגובות (5)
נכנסתי אל הסיפור הזה כי גם אני מזדהה ומרגישה כל כך בודדה.
זה יעבור, הם יגדלו ויבינו את הטעות שלהם בסוף .
אצלי לעומתך , כן יש אנשים שרוצים להיות בחברתי , אך בסופו של יום אין עם מי לדבר , לשפוך רגשות . פשוט אין.
רוב האכזבות שלי הם מאנשים שסמכתי עליהם כל כך , וכל פעם מחדש הייתי סולחת להם , וכל פעם מחדש הם היו פוגעים בי שוב . אני אף פעם לא אבין את זה כנראה.
אני חיה על שתי המילים של 'יהיה בסדר' וככה אני אומרת לעצמי כל הזמן .
גם את תיהיה בסדר !!
:)
אני ממש מסכימה עם Possible היא צודקת במה שהיא אומרת,תקשיבי לה. החברה הכי טובה שאני יכולה לדבר איתה גרה בדרום,אנחנו נפגשות פעם בכמה שבועות או חודשים. אנחנו כותבת אחת לשנייה על ה-כ-ל ואנחנו מבינות אחת את השניה אבל יש דברים שאני לא יעביר במייל או יהיה לי את האומץ לכתוב כי גם לדבר בקושי יש לי…
אמרו לי משפטים כ"כ כואבים בחיים שאת תהיי בשוק. אבל את יודעת מה? שמתי עליהם פס והתגברתי. והיום אני יותר חזקה ופחות פגיעה. אפילו תבכי בבית,בחדר זה אולי מרגיש חלש,אבל זה עדיף על לבכות בחוץ. אל תראי להם שאת נפגעת והם יפסיקו. מישהי לא מדברת איתך? אל תנסי גם את לדבר אליה. מישהי יורדת עלייך? תתעלמי. כי את ברמה יותר גבוה משלה. כי רק אנשים חשים דורכים על אנשים כדי להעלות את המעמד שלהם,כדי לא להיות החוליה החלשה. אבל הכל עניין של הרגשה. בעצם,את במקום פי אלף יותר גבוה מכל אחד מהם!!
מסכימה עם כל מילה ששתי הבנות מעליי רשמו. הכל יהיה בסדר , מתמודדים ועוברים את זה.
אני מצטערת.
כל כך.
"מה שלא הורג מחשל" זה המשפט שלקחתי לעצמי לחיים. זה המוטו שלי. כשקשה לך תחשבי עליו.
תחשבי כמה חזקה תהיי בסוף!! והם אלה שיחלשו. כל מי שפוגע בך!!