נטשה1998
השראה אין סופית משירם המדהים של עילי בוטנר וילדי החוץ, "תם ולא נשלם".
"אז אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע-
אין מקום אחר.
וכמו אחד שמנסה,
להיות עוד משהו בעולם הזה..."

מצטערת על הקיטשיות, אני פשוט מאושרת מידי ונמצאת במחסום כתיבה, כך שאני לא אחראית לרמת הזעזוע שתעבור בגופכם ברגעים שתקראו את זה.
שמישהו יירה בי.
אני אנסה לשכתב את זה מחר, אני לא מרוכזת עכשיו וזה משפיע לי על הכתיבה כנראה ;(

אז אני בורח ונוסע אלייך…

נטשה1998 09/01/2014 1132 צפיות 9 תגובות
השראה אין סופית משירם המדהים של עילי בוטנר וילדי החוץ, "תם ולא נשלם".
"אז אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע-
אין מקום אחר.
וכמו אחד שמנסה,
להיות עוד משהו בעולם הזה..."

מצטערת על הקיטשיות, אני פשוט מאושרת מידי ונמצאת במחסום כתיבה, כך שאני לא אחראית לרמת הזעזוע שתעבור בגופכם ברגעים שתקראו את זה.
שמישהו יירה בי.
אני אנסה לשכתב את זה מחר, אני לא מרוכזת עכשיו וזה משפיע לי על הכתיבה כנראה ;(

לאחר אין ספור נסיונות, האפשרות היחידה שנותרה לי היא לוותר. לעצום את העיניים, לנסות לשכוח מהכל ולקוות שהיום שלמחרת אולי ידליק בגופי ניצוץ שיסמל עבורי את הניצחון על העצבות, העצבות ההיא שבן רגע מצאתי עצמי שקוע בה, העצבות ההיא שהפכה לשגרת חיי.

חיי הם כמו מדבר; הם תמיד חמים- אולי מתוך כעס, ואולי מתוך רחמים. בכל רגע נתון חודרים אל זוג עיניי התכולות גרגירי חול טורדניים ומכהים ראייתי, מונעים ממני לראות את האמת. אני נעתר לטיפת מים שתגאל אותי מחיי הקודרים, אך איני יודע כיצד להשיג אותה, ובמציאות שאינה הדמייה אני לא יודע אפילו מהי טיפת המים בחיי.

אני שוכב על הדשא המוריק שבשדה ,מאזין בכמיהה אל פכפוך המים בנהר- משום שככל הנראה זהו כל מה שנותר לי לעשות. על אף שלכאורה מילאתי את כל משימות חיי, כעת אני מופתע לגלות שלא היה בהן שום טעם.
אני חושב על חבריי, הם אמנם לא הצליחו כמותי, אך לפתע אני מרגיש כלפיהם קנאה עזה. אמנם אני השקעתי את זמני בהשכלה ובכסף, אך הם אלה שנראים מאושרים, לא אני.

עבר זמן מה, החלטתי שמוטב שאוותר. אני עוצם את עיניי, שוכח מהכל, ומקווה שהיום שלמחרת יהיה פתח לזמנים חדשים בחיי.
קול עדין מהדהד בראשי, קולו של ליבי, המאיץ בי להיזכר באותה האהבה הישנה, הבעיה היחידה היא שאני פשוט לא רוצה להיזכר בה, באותה האהבה שאת ליבי שברה. בעבר חשבתי שהיא זאת שבחרה ללכת ולוותר, אך כעת אני מבין שאולי זה הייתי אני שלא גילה בה עניין והפקיר בשדה הקרב את הדבר היקר בחיי. כה כואב לגלות שרק לאחר שאתה מאבד משהו, אתה מבין כמה הוא היה יקר לך, לו הייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור ולהבין זאת כבר אז. אך במחשבה שנייה, אולי אני יכול, זה הרי כל מה שנותר לי לנסות.

אני עוזב לרגע את חיי, את השקרים, את הכעס, את כל חיי הקודרים. עוצר לרגע, ונזכר עד כמה אהבתי אותך.
גרגירי החול נסוגו מפניי, כעת אני רואה את האמת, מאתר את מיקומה של טיפת המים שלי, שלך. לא נותר לי עוד מה לעשות, עליי לוותר על מה שלימים נראה בעיניי הדבר החשוב בחיים, לקחת מעט חופש מחיי ולנקות קצת את מוחי הקודח. פשוט לקטוע את כל עיסוקיי, ולא לחשוב יותר מידי.
אז אני בורח ונוסע אלייך…


תגובות (9)

את כותבת כלכך יפה, אני אשמח שתקראי את הסיפורים שלי
למרות שהם בחיים לא יגיעו לרמה שלך

09/01/2014 11:55

אל תמעיטי בערכך.
וזה חרא סיפור מה שכתבתי, אני עפה לשכתב, כי אני מתביישת בעצמי.
נ.ב.- את אחת הכותבות האהובות עליי, לפני שהייתי מחברת באתר אהבתי לקרוא את הסיפורים שלך, אם אני לא טועה קראתי כמעט את כולם למעט סיפורי המפורסמים שזהו ז'אנר שבכללי אני לא קוראת. את כותבת מדהים!

09/01/2014 11:59

זה סיפור מדהים ומושלם.
הכתיבה מהממת!!

09/01/2014 12:20

זה ממש יפה!!!
את תמשיכי מחר את סיפור אהבה לריקי? D:

09/01/2014 12:21

זה לא יפה ;(
ואני לא יודעת איך לשכתב… מחסום כתיבה מז%^&
אבל תודה בכל מקרה

10/01/2014 00:14

די כבר עם לשכתב, מה עם הקטע הישן שעזרתי לך איתו? את יודעת איזו שמחה זה לראות ב-"רציתי להוסיף" את המילים "קרדיט לסטיבן, שעזר לי למצוא רעיון לסיפור"? מתי זה יבוא?

14/01/2014 10:08

אני צריכה איתו עוד קצת עזרה.
בכללי, אני בזמן האחרון חייבת עזרה בכתיבה, אין לי רעיונות, וכתוצאה מכך כל מה שאני כותבת יוצא חרא אחד גדול, סליחה על הבוטות.
בזמנך הפנוי, תקבע איתי מתי להתחבר למייל, ונדבר, מתאים?

17/01/2014 06:50

כשאמרת לי באימייל שאת לא חוזרת, התכוונת לזה, הא?
אופ איתך, נטשה.
לפחות תראי חיים בקבוצה המוזרה באימייל.

17/03/2014 19:04

זה מדהים ! פשוט מדהים !!
הכתיבה שלך כה יפה ! מקסימה בעיניי.

29/03/2014 16:07
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך