אני רואה שחור.

אני רואה שחור.
אני רואה שחור כל הזמן.
אני רואה שחור בלי הפסקה, כל יום, כל היום.
אני רואה שחור כבר תקופה מאוד ארוכה.
אני רואה שחור ואני יודעת שזה לא יגמר בקרוב.
אני רואה שחור והזיכרון לאור כבר מעומעם במיוחד.
אני רואה שחור ואני לא יודעת למה.
אני רואה שחור ואני לא יודעת איך.
אני רואה שחור, וזאת עובדה.
אבל לפעמים אני שואלת את עצמי שאלה אחת קטנה ופשוטה.
שאלה שאני לא יודעת מה התשובה שלה, כי אני רואה שחור.
אני רואה שחור, ואני לא יכולה לחיות בעולם המוחשי ככה.
ולכן, אני נשארת עם שאלה אחת קטנה ופשוטה, שאלה אחת בלבד.
אני תוהה אם אני רואה שחור כי אני עוצמת את עיני מהמציאות
או כי אני עם עיניים פתוחות בחדר שחור שאטום לעולם האמיתי.
בכל מקרה, אני כבר לא יודעת מה יותר גרוע.
לנתק את עצמך מהמציאות, או לנתק את המציאות ממך.