אופק עם שפתיי הדובדבן
כבר כמה שבועות אני כותב את הפרק הזה.
אני מאוד מקווה שאהבתם את זה..

בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 1*

כבר כמה שבועות אני כותב את הפרק הזה.
אני מאוד מקווה שאהבתם את זה..

הם אהבו להיות בחברה של אחד השני, והחליטו לחיות ביחד בתוך בית קטן וצנוע. סוסים היו באזור, ובעלי חיים אהובים.
הם ידעו להעביר את הזמן גם בסביבה הרחוקה והשוממת שהם נמצאים בתוכה. הם אהבו את המקום מאוד אבל ימים לא טובים הגיעו, ורק אחת הבינה מה צריך לעשות.
השאר לא שיתפו איתה פעולה, והמשיכו בעניינים שלהם.
זאת הייתה משכית, בעלת הבית. היא הייתה היחידה ששמה לב לדברים שקורה באזור, זה גרם לה להיות מבולבלת וחסרת סבלנות.
*
השעה 23:54 בלילה, צרצרים היו הדבר היחיד ששמעו מסביב לבית. בתוך הבית החם ישבו כל החבורה ועסקו בעניינים שלהם. עופר שהיה בקומה העליונה, יצא מהחדר שלו ופסע באיטיות ובשקט לכיוון הקומה למטה. הוא הסתכל למטה והתחיל לרדת במדרגות, הוא נכנס בשקט אל המטבח עם חיוך רחב, ופתח את דלת המקרר. הוא הזיז את עיניו במהירות על כל מאכל ומאכל עד שבסוף בחר.
לפתע הוא הרגיש יד חזקה דופקת על גבו, הוא קפץ בבהלה והסתובב עם תנועת קראטה
"מה אתה עושה?" אמרה משכית שהיא לא נרגשת ומשלבת ידיים
"אה.." הוא ענה בחצי חיוך והוריד את ראשו
"תלך מפה, בפעם האחרונה שנתתי לך להיכנס חיסלת את כל המקרר"
"הו חוצפה שכזאת.."
"תעיפו את הכלב הזה ממני!" פתאום קולה של אשלי נשמע מהסלון. משכית ועופר יצאו מהמטבח וראו את הכלב הדלמטי של קורן נובח על אשלי ומפיל אותה על מזרון המים שבו שכב שון.
"הי!" שון צעק
"ריסקת לי את הרגל" הוא אמר בכעס והחזיק את רגלו.
"קורן תעיפי אותו!" אשלי אמרה שהיא עם רגליים באוויר ושוכבת על הגב. קורן באה מהר והרימה אותו. השעון תיקתק והשעה הייתה 00:00, כולם היו עם העיניים על השעון.
הרו חייכה ועשה מבט מאושר ועייף
"הגיעה הזמן ללכת לישון" היא אמרה ודלגה במדרגות, כולם עלו אחריה.
עופר זלל מהר את מה שהוא לקח לפני, וניקה את החולצה שלו. לפני שהוא עלה למעלה הוא ראה את משכית מביטה בחלון במבט קצת מודאג.
"משכית, את באה לישון?"
משכית הסתובבה ואמרה בחיוך עצלן
"כן.."
עופר עלה למעלה, נכנס אל החדר וסגר את הדלת.
משכית הלכה אל הדלת הראשית וסגרה אותה. היא כיבתה את האורות והלכה אל המדרגות. בזמן שהיא עלתה מדרגה אחת היא שמעה רעש מהדלת, היא העיפה מבט אל הדלת ועצרה את עצמה מלהמשיך לעלות. הרעשים המשיכו מספר שניות ונפסקו. משכית המשיכה להסתכל ועלתה אל החדר.
כולם היו במיטות עם עיניים עצומות, אבל רק יולי לא הצליחה להירדם.
היא הסתובבה מצד לצד, שכבה על הבטן ושמה את הכרית על ראשה, שוב היא הסתובבה ולא נרדמה. היא שכבה על הגב נשמעה עמוק ועצמה את עיניה. היה שקט בחדר, שום ציוץ לא נשמע גם מהחלון, זה הרגיעה אותה.
לפתע היא הרגישה שמישהו מסיר מעליה את השמיכה באכזריות. היא עצמה את העיניים חזק ולא פתחה אותם, מחשש שאם היא תפתח יקרה לה משהו. היא ידעה שיש מישהו מאיים אבל לא הייתה מסוגלת לפתוח עין ולראות מי מולה. היא לא זזה ונשארה כמו בובה דקות ארוכות, פתאום היא הרגישה רוח קרה על הפנים ומשהו חד עובר על הלחי שלה בעדינות, שניות עברו והכל הפסיק.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך