דרכי ביטוי

Y.H.J 17/11/2014 2167 צפיות 24 תגובות

"הוא מושך לי בשיער!" רטנתי מכאבים. אמו של הילד אמרה לו להפסיק והוסיפה "אל תדאגי חמודה, כך הוא אומר 'אני אוהב אותך.'" היא חייכה. אני לא חייכתי. אין לי סיבה לחייך. הוא המשיך ושוב אמרתי לו להפסיק. "ככה לא מראים אהבה" השבתי. "ככה הוא מראה אהבה." אמו אמרה כאשר היא מדגישה את המילה "הוא". היא העירה לו פעם נוספת שיפסיק. הבטתי אל אמי – שעמדה רחוק ממני ולא יכלה לשמוע את קולי – בתקווה שתבין את המבט ותיקח את הילד המטריד משיערי. לאחר כמה רגעים היא הגיעה ועזרה לי להשתחרר מאחיזתו של הילד. התרחקתי ממנו כמה שיותר מהר והוא החל לצרוח. "מה יש לו? למה הוא משך לי בשיער ולמה הוא צורח?" שאלתי בכעס את אמא. "דבר ראשון תנשמי עמוק. הכל בסדר באמת. לכל דבר יש סיבה. הילד שכרגע פגשת? הוא אוטיסט." ענתה ברכות. "אוטיסט?" שאלתי בכעס. "מה זה בכלל אוטיסט? אנשים שמושכים לילדות את השיער? אני לא מבינה!" נגעתי בראשי והוספתי כמה הערות של 'אאוץ", אף על פי שהכאב הפסיק מזמן. "בואי נשב על הספסל ואני אסביר לך." היא אמרה והצביעה על ספסל צהוב שהתאים באופן נפלא לגווני הכתום של גן השעשועים. התיישבנו על הספסל. הטון שלה היה רציני, לכן כנראה ש"אוטיסט" אלה לא אנשים שמושכים לילדות בשיער (בעצם אולי כן). "נו? מה זה אוטיסט?" שאלתי בחוסר סבלנות. "בואי אני אדגים לך." היא אמרה. "למשל… נכון כשאת עצובה את אומרת לי שאת עצובה? אנחנו יושבות ומנסות להבין ביחד למה את עצובה ואז את כבר לא נהיית עצובה?" היא שאלה. "נכון." עניתי, מנסה להבין לאן היא חותרת. "ובכן, ילדים אוטיסטים מתקשים לבטא את עצמם ולהסביר לאחר מה הם מרגישים. הם מבטאים את הרגשות שלהם בצורה אחרת. לרוב בצורה שמשלבת תנועות גופניות. כשדיברתי עם אמו היא אמרה לי שהוא נוהג למשוך בשיער לאנשים שהוא מחבב. את מבינה? הוא לא ניסה להכאיב לך, הוא רק הראה לך חיבה. אני במקומך הייתי מאוד מוחמאת." היא קרצה."למה שתהיי מוחמאת אם מישהו מושך לך בשיער?" עניתי. "שוב את נהיית קטנונית?" היא אמרה והחלה לצחוק.
"למה כשהוא עצוב הוא לא יכול להגיד את זה לאמא שלו? ולמה הוא פשוט לא אמר לי שהוא מחבב אותי?" שאלתי, מנסה להבהיר את דבריה של אמי. "כמו שאת נולדת מקסימה ונהדרת לפני שבע שנים, ככה גם הוא. ההבדל ביניכם הוא שבנוסף למקסימות והנהדרות, הוא נולד אוטיסט, הוא נולד ככה. אני לא רוצה לסבך אותך עם הסברים נוספים, לכן מה שעלייך לדעת עכשיו זו העובדה שדרכי התקשורת שלו שונות משלך. את זוכרת מה אני ואבא לימדנו אותך?" אמרה בהרמת גבה. "לא לשפוט אף אדם לפני שאנחנו מכירים אותו?" עניתי בהיסוס. "גם. אבל בעיקר, חובה לקבל כל אדם באשר הוא אדם, גם אם הוא שונה ממך." היא ענתה והצמידה אותי אליה לחיבוק.
"אמא?" אמרתי והבטתי לכיוונה. "אני חושבת שאני צריכה ללכת לילד ולהתנצל על כך שהייתי חסרת סבלנות." היא הביטה בי במבט מלא הבנה. התרוממנו מהספסל והלכנו לכיוון הנדנדות, שם הילד ואמו שהו. אמא התחילה לדבר עם אמו של הילד אך לא ממש הקשבתי למה שהן אמרו. לי הייתה מטרה חשובה לעשות. "היי" אמרתי לילד. הוא לא ענה. "אני מצטערת שכעסתי שמשכת לי בשיער. אמא הסבירה לי הכל… וגם אני מחבבת אותך". הוא לא הביט בי. הוא בהה באוויר. לרגע היה נראה שהוא לא עומד להגיב, אך לפתע הוא התחיל לצחוק. הוא בטח הבין, הוא שמח. גם אני התחלתי לצחוק. הוא דווקא נראה רגיל לחלוטין כשהוא צוחק. אני חושבת שאנחנו הרבה יותר דומים משונים. אולי אנחנו לא שונים בכלל.


תגובות (24)

כתיבה מאוד טובה. עברה בי צמרמורת כשהוא צחק ממש כאילו שניכם לא צוחקים מאותו הדבר הוא ממבוכה ומחוסר רגישות או הבנה אבל מבחינת הילדה זה היה כי הוא שמח כמוהה… זה הרגיש לי די נורא. הקטע עם המשיכה בשיער היה ממש טוב ויפה וגם ככה התגובות שלה והאימא גם דמות ממש אמינה למרות שהיה משהו צורם בהתייחסות שלה למשיכת השיער בסוג של שלווה כזו. זה ממש וואו לקרוא את זה כל הכבוד.

17/11/2014 21:30

    תודה רבה לך! מעריכה מאוד את העובדה שאת מגיבה לי. את מדהימה!! שוב תודה רבה! ♥ :)

    17/11/2014 21:34

נמשכתי לפה אחרי אוליב כמו עש לאור בהיר. זה סיפור טוב, היה לי מוזר לראות שהילדה נחמדה כל כך.. כשאני הייתי בכיתה ב' ומישהו היה מושך למישהי בשיער הוא היה חוטף מכות, אבל אולי זו רק הילדות המשונה שלי. בנוסף, מעולם לא ראיתי מישהי שהקשיבה לאמא שלה בכזו סבלנות. כל זה הופך את הילדה לדמות לא ריאלית בעליל עבורי..
הדמויות כל כך נחמדות, כמו תות בקצפת, והנחמדות מנוגדת לסיטואציה החדשה והמפחידה גם עבור הבת וגם עבור האם שבמציאות לא הייתה יודעת כיצד להתנהל.
גם אימו של האוטיסט וודאי הייתה מתנצלת, ולא מתעלמת מתלונותיה של הילדה בהינד עפעף.
לא הייתה הרגשה מציאותית, לא הזדהיתי ולא מצאתי נקודת דמיון עם הדמויות
אני מצטערת.

17/11/2014 21:46

    חח אוקיי משי את חמודה תודה 3>
    אבל דווקא לא הסכמתי עם הביקורת שלך. כל הקטע הראשון הילדה מאוד לא סבלנית או סובלנית והיא מתפרצת על הילד. הילד מושך לה בשיער אולי אבל הוא בכל זאת אוטיסט ונראה מאוד חסר אונים. היא רק ילדה וזה לא סביבת בית ספר היא לומדת מהסובבים אותה כיצד עליה להתנהג וכשהיא רואה את האימא כל כך רגועה היא מבינה שעליה לא להכניס לו מכות. זאת סיטואציה מאוד מבלבלת בשביל ילדה קטנה שגם אפשר להבין על האופי שלה שהיא מאוד מעריכה ומכבדת את אימא שלה. כשאני הייתי קטנה הייתי מקשיבה לאימא שלי גם ככה. היו לנו אוטיסטים בשכבה וכל פעם שהיו מציקים להם או שהם היו עושים לי דברים מוזרים הייתי נכנסת להלם ולא יודעת איך להגיב כי הבנתי שהם לא כמוני. הייתי מקשיבה למבוגרים שהסבירו כי הם באמת נראו לי אחרים ממני והאינסטינקט הראשוני שלי לא היה להרביץ להם אלה לקפוא.
    אני בכלל לא ראיתי אף אחד כנחמד. לא את האוטיסט שצחק לה בפנים ומשך בשיער לא את הילדה שהייתה אגרסיבית ותוקפנית בהתחלה ורק בסוף נהפכה לנחמדה בעיקר מאשמה ורצון להבין ולרצות ותמימות אני משערת ולא את האימא שהייתה אדישנ למשיכות בשיער רק בגלל שהילד הוא אוטיסט. נכון שזה לא בדיוק ריאלי כי זה מוקצן אבל בעיניי מועברת כאן ביקורת מסויימת על המציאות בה אנו חיים אגב לא פוגשים שם באימו של האוטיסט אז לאהייתה לה אופציה להתנצל. בקיצור אם לא אהבת נראה לי זה עניין של טעם אולי (?)

    17/11/2014 21:57

    מבינה לגמרי ואפילו מסכימה. תודה שהערת לי! אשים לב לעשות את זה יותר מציאותי.
    בכל אופן, אני מניחה שהילדה לא הגיבה יותר מידי כי אני (אני המציאותית. גיחוך.) ידעתי מראש שהילד אוטיסט. לא יודעת איך להסביר.
    הסיפור -כמו רוב הסיפורים שלי- מבוסס על סיפור אמתי אך עם הרבה שינויים. כנראה שפה השינויים היו מוקצנים מידי ולמעשה הפכתי את הסיפור ל"מתוק". בנוגע לילדה שמקשיבה בכזו סובלנות- בעברי הייתי מקשיבה בצורה כזו לאמא שלי, הייתי יותר מעריכה את מה שהיא הייתה אומרת. בשבילי היא הייתה סוג של "גורו", אבל אז גיל ההתבגרות הגיע. אני מבינה את מה שציינת, אבל היה לי חשוב להבהיר שבתור ילדה קטנה כן הייתי מקשיבה ככה לאמא.
    את צודקת שהאמא של האוטיסט הייתה מתנצלת (ואני לא מבינה למה לא הוספתי את זה), אך מהיכרותי עם אותה אמא, היא לרוב עונה בחביבות, יותר דואגת לבנה, כדי לא לפגוע באיזשהו אופן בבנה.
    מבינה לגמרי ואני לא פה כדי לתרץ את כל העובדות הנכונות שציינת.
    כפי שאמרתי בהתחלה- אשים לב לזה בפעם הבאה.
    תודה רבה רבה רבה!

    17/11/2014 21:58

    אוליב תודה גם לך! הסברת את מה שרציתי להגיד באופן מעולה.

    17/11/2014 22:01

לדעתי, זה דווקא כן מציאותי. דווקא אולי בגלל שאני עברתי תהליך דומה בעבר כשהתנדבתי במרכז לטיפול בילדים ונוער בעלי פיגור,אוטיזם וכו'.
צריך להיות אדם טיפה מיוחד כדי באמת להבין ולהיות שקול ופתוח לשונה ממך, לא כל אחד היה טורח בכלל לקבל הסבר אלא מתעצבן ישירות ולכן ישנם אנשים שלא מתחברים..
כתיבה יפה, על נושא שלי אישית מאוד קל להתחבר אליו, וזה גם מספק הסבר לכאלה שאולי לא מבינים..

17/11/2014 21:53

    תודה לך! :)

    17/11/2014 22:01

יש לך כתיבה מקסימה, ברגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להפסיק, כתבת את זה בצורה מרגשת שכמעט זלגו לי דמעות חח… (: כל הכבוד.

17/11/2014 21:56

    תודה רבה! :)

    17/11/2014 22:01
Bar Bar

יש לך כתיבה מדהימה
וגם התוכן עצמו מדהים
באמת שהסוף גרם לי לחייך
זה ממש חמוד ויפה ומקסים :>

18/11/2014 14:58

    תודה רבה :))

    18/11/2014 16:24

מדהים. פשוט מדהים. -5- ♥

19/11/2014 15:43

    תודה! (":

    19/11/2014 17:47

הו וואו שוב פעם בחירת העורכיםת יש להם טעם כל הכבוד!
דרך אגב לאן את שולחת את זה?? סתם שגם לי יהיה בשליפה

20/11/2014 00:52

    תשלחי אל המייל הבא: [email protected] קישור של הסיפור הרצוי :)

    27/11/2014 18:26

    לאוליב: אמו של הילד גם הופיעה בסיפור. ממש בשני המשפטים הראשונים בסיפור.
    ואמו של הילד רק אמרה לילדה לא לדאוג במקום להתנצל. זה היה קצת מוזר כי אני יודעת שכל אמא במקומה הייתה מתנצלת בפניי הילדה. כי בכל זאת, הוא משך לה בשיער. חוץ מהקטע הזה הסיפור מבחינתי היה ממש מדהים.

    25/12/2014 17:44

    תודה! בקשר להתנצלות של האמא אני יודעת. מקבלת את זה:)

    25/12/2014 21:06

כל כך היה לי קל לדמיין את הסיטואציה בראש. בשנייה שקראתי את המילים משך לי בשיער הבנתי שמדובר בילדים וכל הסיטואציה נבנתה לי בראש. התיאורים שלך היו כל כך חיים. ולפי דעתי המילים של כולם באו בדיוק במקום בזמן ובטון. מזל טוב על בחירת העורכים. היא מגיעה לך בגדול. למרות שהפריע לי שהילדה עמדה שם ונתנה לו למשוך לה בשיער במקום להאבק, את ידעת שהוא אוטיסט. היא לא. חוץ מזה, הסיפור מדהים.

11/12/2014 23:44

    אכן לקחתי זאת לתשומת לבי. תודה רבה! :)

    12/12/2014 19:18

תודה. סיפור יפה :-)

23/12/2014 19:32

    תודה לך! אני מתכוונת לרכוש את הספר שכתבת, אני בטוחה שהוא יעזור לרבים מאיתנו, ובמיוחד לי. זו בהחלט יוזמה נפלאה! שוב תודה! ושמחה שאהבת :)

    23/12/2014 21:56

אין לי מושג איך הגעתי לזה , אבל אני שמחה שראיתי את זה . .
את כותבת כל כך מהמם , ואני לא יודעת עד כמה את מבינה בנושא הזה ואם יש לך קשר אישי למישהו כזה , אבל את כל כך צדקת את קלעת בול למה שזה , ואת כותבת כל כך מדהים ומרגש , זהו זה מה שרציתי להגיד :)

25/01/2015 22:51

את מדהימה . אני קוראת את זה וכל כך מבינה , גמרת לי לבכות .
בתור אחת שיש לה אח כזה בבית אני יכולה להגיד לך שאת צודקת בכל מילה שלך.
שוב, את מדהימה , תודה .

05/03/2015 00:51
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך