sapir13
* לרשום סנופקין זה קצת מעייף אז אל תתפלאו אם יהיה רשום סנופ', אוקי?
* מוקדש לאופיר
*רוני מקווה שתצליחי איכשהו להמשיך אותי (אני מעדכנת את המחשב השרוט שלי כדי שאיימיל יעבוד.)
***אופיר, יש לך הפתעה*** (מצטערת עם אני פוגעת, הכל בהומור וברוח טובה)
*מקווה שיצא מצחיק
* היו רשומים הערות שלי, סורי זה הרגל טיוטות...(אין הרבה)
*רוני, זה נגמר ב "והתחיל לתשאל אותו.." פשוט תמציאי משו, אםאת לא מציחה תגידי לי..
*סליחה שהטרדתי אותכם ברציתי להוסיף XP

המומינים – המערה (והאוכל) ~מוקדש לאופיר~

sapir13 27/03/2013 453 צפיות 24 תגובות
* לרשום סנופקין זה קצת מעייף אז אל תתפלאו אם יהיה רשום סנופ', אוקי?
* מוקדש לאופיר
*רוני מקווה שתצליחי איכשהו להמשיך אותי (אני מעדכנת את המחשב השרוט שלי כדי שאיימיל יעבוד.)
***אופיר, יש לך הפתעה*** (מצטערת עם אני פוגעת, הכל בהומור וברוח טובה)
*מקווה שיצא מצחיק
* היו רשומים הערות שלי, סורי זה הרגל טיוטות...(אין הרבה)
*רוני, זה נגמר ב "והתחיל לתשאל אותו.." פשוט תמציאי משו, אםאת לא מציחה תגידי לי..
*סליחה שהטרדתי אותכם ברציתי להוסיף XP

~אפשר לקרוא רציתי להוסיף קודם…~

סנופקין הביט בשקיעה. הערב הייתה רוח נעימה בעמק המומינים. הוא נשען על מעקה הגשר והסתכל למים. מידי פעם עברו דגים קטנים בזרם.
"מה אתה עושה פה?" שאל מומין, שהיה לידו.
"אני עוזב מחר, אתה יודע. אני רוצה לזכור את הרגעים האחרונים שלי פה.."
הם התחילו לצעוד לעבר הבית של מומין.
"סנופקין, אתה נשאר לישון פה?" שאלה אמא של מומין כשנכנסו. הוא הוריד את כובעו הגדול שהיה בצבע ירוק ובעל נוצה כתומה ותלה אותו על המתלה. "לא, אני לא רוצה להטריח אותך, גברת מומין. אני ישב פה קצת עם מומין, מאי, סנורקה ויחזור לאוהל שלי." אמר והם עלו לחדרו של מומין.
"אז מה, סנופקין, אתה עדיין לא רוצה לקחת אותנו איתך למסע השנה?" אמרה מאי בקולה הצווחני.
"אני הולך רחוק והדרך קשה מאי, זה לא מסע בשבילכם." אמר והשקיף החוצה מהחלון שבחדר.
"בסדר," נכנע מאי "עם אתה אומר שזה קשה אז אני יאלץ לוותר…." הוא ידע לפי קולה שהיא לא באמת מתכוונת לוותר. היא מתכוונת לעקוב אחריו כשיצא.
הוא פתח את החלון ויצא החוצה. (דרך סולם אנשים הוא לא קפץ)
מומין ומאי ירדו למטה לאכול.
"איפה סנופקין?" שאלה גברת מומין בקול דואג כשראתה שהוא לא איתם. הם התיישבו ליד השולחן ושמו להם אוכל בצלחת.
"הוא כבר הלך. הוא לא מסכים לקחת אותנו איתו גם השנה. אוף" אמר מומין. "למה אמא?"
"כי רציתי להביא לו סל אוכל שהכנתי." אמרה והציגה את סל האוכל שלה על השולחן.
"אני יביא לו את זה !" אמר מומין (מנצל הזדמנויות שכמותו) ורץ החוצה לעבר האוהל של סנופקין.

~האוהל של סנופקין~ (איזה מעייף זה לכתוב סנופקין כל הזמן..)
"סנופקין? אתה עוד כאן?" שאל מומין.
"זה לא כאילו שהאוהל הזה גדול או משו… כן אני כאן." אמר סנופ'
"אמא שלי הביאה לך סל עם אוכל למחר" אמר והושיט לו את הסל. "אתה באמת לו נותן לי לבוא איתך? או שזה היה רק בשביל להוריד את מאי מהגב שלנו?" שאל מומין. סנופ' הסכים לו לבוא אבל כדי שמאי לא תחשוד, הם אמרו שגם למומין אסור לבוא.
"לא, ברור שאתה בא איתי, יש מישהו מיוחד שאני רוצה שתפגוש. הוא שמע עלייך רבות" אמר סנופ' .
מומין התחיל להתרגש.
"אז הבאת את התיק שלך?" שאל סנופ' והוציא את התיק שלו, ושם אותו על כתפיו.
"כן," הם יצאו מהאוהל והתחילו בהליכה. סנופ' אמר שהדרך ארוכה, אז הם רצו לצאת כמה שיותר מוקדם. הנוף חלף עליהם מהר בהליכה. הם ראו את הגבעות הירוקות של העמק נעלמות מעיניהם ומתחלפות במדברים והאזורים השטוחים.
"סנופ', לאן בדיוק אנחנו הולכים?" אזר אומץ מומין ושאל לבסוף. הם התקרבו למין מערה כזאת מחול. מערה ענקית.
"תכף תראה." אמר סנופ' והמשיך ללכת.
הם הגיעו למערה ומחזה מוזר מאוד נגלה לפניהם. במערה ישב סניף, שהיה קשור ברגליו ובידיו (ופפיון על זנבו) ולצידו ישב נער מתבגר שגרס מזון בכמויות שאפילו אבא של מומין לא היה מצליח לגמור.
"מי..היי.. מה קרה למזון?" שאל סנופקין והחווה בידו לאכול שהילד אכל.
"מה? אני רעב." אמר הילד. מומין ניסה לאמוד אותו אך לא ידע מאיפה להתחיל. הוא לא היה נמוך כמו מאי, אך לא גבוה כמו סנופקין; לא שמן כמוהם אך גם לא רזה כמו… טוב, לא רזה רזה.
"אז אתה הילד שרצה לפגוש אותי?" אמר.
"אתה מומין?" ענה, מתעלם.
"כן, למה?" שאל.
"למה אתה לא לבוש?" הסתקרן ושאל. הוא לא חשב שהוא יהיה …..
"אה, אפשר להשאיר את זה ליותר מאוחר, יש לנו דברים אחרים לדון עליהם." התערב סנופקין.
"היי!!! " שמעו פתאום קול צורח. "מה איתי?.?" זה היה סניף הקשור.
"למה הוא קשור?" שאל לפתע סנופ' את הילד.
"כי הוא לא רצה להביא לי קצת מהאוכל." ענה בזילזול והמשיך לאכול.
"אתה גומר את האוכל שלי!!" אמר וקפץ עליו. סנופ' והילד התחילו לריב בזמן שמומין התיישב ליד סניף והתחיל לתשאל אותו


תגובות (24)

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
רוני אני עכשיו כותבת המשך^^

27/03/2013 07:29

חחחח עשיתי כמיטב יכולתי והעדפתי להשאיר לך את החלק הטוב- ההתעללות
^^" ^^" ^^"

27/03/2013 07:33

ספיר אהבתי, ♥
ומענין איך עדן ( נו למי שלא יודע ככה אני קוראת לביטלי ) תתעלל בהם .. :)

27/03/2013 07:46

לינה…
הגרוק הולכת להצטרף.. הגבירה הקרה…
רק בגלל ש ה"ילד" גנב את בגידי הים של סנורקה…
הם מתחילים לשרוף את המערה…
והילד מחזיר לסנורקה את הבגדים כאשר הוא רואה את האוכל נשרף ו….

27/03/2013 07:50

אל תגלי!
שהיה הפתעה, חחח

27/03/2013 07:58

אבל אופיר לא קוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
לכי תחפרי לו בסיפורים שלו..
את רוצה שאני גם יעצור במתח ואת תמשיכי?

27/03/2013 08:00

אני יוכל לנסות,
זה יהיה תלוי במתח..
אני הולכת לחפש את אופיר…

27/03/2013 08:04

אוי ספיר לאן הגענו? חחחח
סתם, תמשיכו מהר!

27/03/2013 08:09

אני ממשיכה!!!!

27/03/2013 08:10

אופק אתה יודע איפה אופיר????

27/03/2013 08:12

אולי הוא אוכל.

27/03/2013 08:13

הלך לאכול או הלך לטייל אם הכלב..

27/03/2013 08:14

חחחחחחח, אני צריכה חרוז למקרר!
שילבתי בסיפור גם קטעים בחרוזים…

27/03/2013 08:15

לא עם הכלב טייל לפני שעתים ואכל לא מזמן..והוא לא מחובר לפייס אז זומבי אכל אותו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

27/03/2013 08:15

טוב… אז חרוז יש לך אופק?

27/03/2013 08:16

להגרר,
לחורר,
לשורר,
( חרוזים )

27/03/2013 08:17

תודה אורי, ואולי…
לא נורא, לא נכריח אותו (רק ננזוף בו אחר כך ונעשה לו סיוטים..)

27/03/2013 08:18

אני מבינה שלינה עז !
זה שאני עושה מהההה ( כמו כבשה) בפומבי לא אומר כלום !

27/03/2013 08:19

מקרר?….

מחבר,
מבקר,
מפגר,
מפורר…

27/03/2013 08:21

סורי סורי ^^
תודה גם ללינה (=
שחכתי..

27/03/2013 08:23

לא צריך סיוטים..
אני אפיליל אותו בכתבות הערב…
ולינה תודה אני משתמשת בחרוזים שלך!

27/03/2013 08:23

העלתי המשך…
תגיבו^^

27/03/2013 08:46

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח XDDDD

27/03/2013 13:05

די אתה מדביק אותי עם ה חחחחחחחחחחחחהזה ,
חחחחחחחXD

27/03/2013 13:08
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך