כאוס
"אין דבר כזה סוף טוב" העשן הקיף את החדר והוא נאבק לנשום בלי להשתעל . הקול שלה צלצל בדממה המתוחה של החדר. אף אחד לא העיר לה על העשן. אולי הם היו מרותקים כמוהו לצורות שבוקעות משפתיה , ממסגרות את המילים "עצם העובדה שמשהו נגמר מונעת את זה ". הוא הרהר בזה. הוא חשב עליה ונעצב , מה צריך לקרות כדי שבחורה בת 22 תפסיק להאמין בסוף טוב. הזמן חלף , נוזל בין ענני עשן , חומק בין אצבעותיהם. הוא לא רצה לדחוק בה אבל הזמן לעג לו . "התחלת לספר לנו על הסוף" . הכישוף שהילך בחדר פג עם צליל קולו , מבטה הכחול ניקב אותו , חד ומריר . "הסוף עוד בדרך . והוא לא יהיה טוב" וכמו בסימן צעקות חדרו למשרד הקטן . אנשים נכנסו וצעקו במספר שפות , מישהו לקח אותה , מישהו לקח אותו , העשן ברח ברגע שנפתחה הדלת , הוא חלחל התפשט ונעלם . הם הובילו אותו לחדר "אני באמצע חקירה" , האיש שישב מולו , שמנמן , מקריח , משדר התנשאות בדרך בה הוא נושם . מכירים אנשים כאלה? שבטוחים שהאוויר שהם נושמים יותר טוב ? . האיש צחקק צחוק מזויף ולרגע הבלש התגעגע לקסם ,היה משהו בבחורה הזאת , בדרך בה ראתה את העולם , כשדיברה הוא לא ראה בה פושעת , גנבת , רוצחת . הוא ראה דרכה את העולם שלה. עולם שאנשים כמוהו צבעו בגוונים אפלים והיא בדרכה מצאה דרך להאיר אותו . האיש דיבר בטון משועשע שעורר בבלש דחף לבעוט בו "כבר לא . תיק מלאכים עבר לחסות האף בי איי " כמובן. הבלש נאנח , אין לו איך להילחם בסמכות . אולי הסוף יהיה אחר ממה שהיא ציפתה . בשבילה הוא לא יהיה טוב אבל אולי , רק אולי הצדק ינצח . הוא הביט בשעון על הקיר ותהה אם יספיק להגיע הביתה , הבת שלו התחילה כיתה ג' היום והיא בטח מחכה לו עם שלל סיפורים משעשעים וצבעוניים. הוא ישכח אותה, את הבחורה העצובה והעולם האפל שלה. כשהשעון צלצל 7 הכל נצבע אדום . אדום , כתום , צהוב, שחור. הוא לא שמע את הפיצוץ בכלל , אחר כך הסבירו לו שזה ההלם . ההלם משתיק את הצלילים סביבך כדי שהגוף שלך יתמקד בפעולות אחרות – כמו לברוח. הוא ניצל בגלל שהוא נשאר במקום . מניין ההרוגים שלה עלה שוב , הוא תהה אם זה יטריד אותה . על האלונקה הוא חשב עליה שוב , מוקף בלבן ואדום ולבן ואדום . היא צדקה. הסוף עוד רחוק. המלאכים ברחו , הם שוב ברחובות והפעם, הפעם הם יחכו להם.
תגובות (0)