מוות בשלושה צעדים פשוטים

היא שוחה לה על הצד,
הזימים שלה עולים ויורדים.
ואני חושבת לעצמי:
אולי זה קצת מעצבן להתנתק ממה שאני
עושה ולטפל בה,
אבל בתוך-תוכי תמיד אהבתי אותה.
גם אם היא סתם דג שאמור להיות ״ליופי״.
רגעיה האחרונים קרובים,
אני מרגישה זאת.
אני רוכנת מעליה, מתפללת שתישאר איתי.
אבל זמנו של כל אחד מגיע,
והיא נושמת נשימה חזקה במיוחד,
ונודמת.
דמעות זולגות מעיניי לאקווריום שלה,
יוצרות אדוות קטנות במים.
היא כבר לא כאן,
ולא תשוב.

אז זה היה המוות בשלושה צעדים פשוטים:
מוות הדג,
רגשי האשם,
והקשר שנפרם…