adolldoesnthavefeelings
אני אוהבת לערבב דימיון ומציאות. אחרת אפשר לטבוע פה.

מחשבות

adolldoesnthavefeelings 18/03/2014 548 צפיות אין תגובות
אני אוהבת לערבב דימיון ומציאות. אחרת אפשר לטבוע פה.

לפעמים כשמגיע הלילה מגיעות מחשבות.
כשהן מחליטות לבוא אין לאן לברוח.
הן מגיעות מהפינות החשוכות שלנו , הן המפלצות מתחת למיטה, הן ילחשו לך באוזן ויהבהבו מאחורי העפעפיים כל פעם שתעצום את העיניים.
האם בחרתי נכון? האם אני מאושרת? ואם טעיתי? האם יש טעם לתקן? ואולי אני טועה עכשיו? ולמה ויתרתי ? עליה. עליו. עלי. ואולי גם אני הלכתי לאיבוד בשגרה? אולי גם אני צריכה להתפשר? אולי זה שויתרתי זאת לא הבעיה. אולי לא ויתרתי מספיק. אולי טעיתי. מותר לי לטעות. צאי מהמיטה.. פלאפון .. מפתח.. כסף..
נועלת את הדלת , רצה בגשם, שכחת אוזניות , את מדמיינת את השיר ההוא שפעם אהבת מתנגן לך במוח בפול ווליום מבריח את המחשבות.
מונית שירות 'לאן את הולכת בשעה כזאת?' עוד קצת לרוץ.
ואת שם.
בים.
והגלים עושים את זה.. את מה שעשו תמיד.. הם גונבים אותן. את המחשבות. גל אחרי גל אחרי גל.. עד שאין מפלצות מתחת למיטה, אין טעויות מאחורי העפעפיים, אין אפילו שיר ברקע.
רק גל וגל וגל . ואולי את בדיוק איפה שאת צריכה להיות.
ונכון.. שומדבר לא מושלם. אפילו לא את. והגשם קורא לך 'לכי הביתה. משוגעת מה את יושבת על החוף במבול הזה?' ואת קמה. מבט אחרון , גל ועוד גל .
הפלאפון מצלצל , את מזהה את המספר שלו, ומחייכת חיוך מהוסס.
אולי את בדיוק איפה שאת צריכה להיות.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך