מי אני באמת?

ivroy 07/02/2015 538 צפיות 5 תגובות

אף פעם לא הייתי ילדה מסודרת. לא בחיים, לא בכיתה, לא בבית, לא במסיבה, לא באף מקום.
ההורים שלי היו מעירים לי על כך, בצעקות וברוגז. זאת הייתה הדרך שלהם ללמד אותי שמשהו לא בסדר אצלי. לא הבנתי אותם, בכלל. וגם אם הייתי מבינה אותם, זה לא היה משנה כלום. תמיד החדר שלי היה מבולגן, השולחן שבור ולא מתוקן, הארון הישן מלא בקורי עכביש, הרצפה מלאה בניירות שזרקתי מתוך שעמום. גם בתוכי הייתי מבולגנת. אף פעם לא ידעתי אם זאת באמת חברה שלי ואם אני אוהבת אותו ואם אני רוצה שהיא תהיה החברה שלי או האויבת שלי ואם אני שונאת את הורי או אוהבת אותם למרות שהם כל הזמן צועקים עלי וכועסים ואף פעם לא אומרים לי משהו טוב וכ'ו… לא היו לי ציונים טובים בכלל, בגלל שגם בשיעורים הייתי מבולגנת. לא ידעתי מה השיעורים כי חלמתי כל השיעור ולא רשמתי מסודר ביומן את השיעורים, לא עשיתי אותם בבית בגלל שלא זכרתי את החומר ולא רציתי בכלל לבקש עזרה מהורי, בגלל שהם במילא לא מוכנים לעזור בכלום, או בכלל לדבר איתי בצורה רגועה. כן, החיים שלי ממש לא היו מושלמים, וגם עכשיו הם לא. אבל עזבו את העכשיו, נחזור לאז, כשעוד הייתי ילדה. לא היו לי חברות בגלל שלא ידעתי מי אני רוצה שתהיה חברה שלי, ולא היה לי חבר כי הלב שלי היה מבולגן ומבולבל כל כך ולא ידעתי את מי אני אוהבת. הייתי לבד, תמיד. אף אחד לא הבין אותי. כולם חשבו שאני ילדה מוזרה שלא אכפת לה מאף אחד ושהיא לא מודעת למה שהיא גורמת לעצמה. אבל אני כן הייתי מודעת לחוסר הסדר שבחיי. אבל לא חשבתי על זה ועל מה שזה גורם לי כמעט אף פעם. חייתי עם זה שיש לי הורים שלא מעודדים אותי ושכועסים עלי כל הזמן, שהכיתה חושבת שאני מוזרה, שהחדר שלי מבולגן ואי אפשר לעשות בו כלום ושהציונים שלי גרועים.
עד שיום אחד בא ילד חדש לכיתה. כשהוא נכנס משכתי בכתפיי, אבל אחרי שראיתי שכל הבנות מתאהבות בו ושכל הבנים רוצים לשחק בו התחלתי להתעניין. רציתי למצוא חן בעיניו ואז להפוך למקובלת גם. פתאום היה לי חשק שכולם יאהבו אותי, ומהר.
אז התחלתי לדבר איתו, בהתחלה מתוך רצון להיות מקובלת ולאט לאט סתם כי זה היה כיף. הוא התגלה כאדם מעניין מאד. הוא ספר לי שהוא התחרה בתחרות מכוניות מירוץ ושהוא הגיע מקום שני, ושההורים שלו גרושים ושהוא גר אצל אמו בגלל שאביו לא רוצה בו.
גיליתי שמאחורי הילד האדיש והמקובל והשחצן שהגיע לכיתה ושמיד רציתי שיהפוך אותי למקובלת מסתתר ילד מוכשר, חמוד, חכם. בקיצור, איך לומר את זה… לאט לאט התאהבתי בו. אני לא יודעת אם הוא ראה את זה, ואני גם לא יודעת אם הוא חשב עלי בכלל.
ככה עברו להן שנתיים. הפכנו לחברים הכי טובים. הוא ידע עלי הכול, ואני ידעתי עליו. טוב, הוא ידע עלי כמעט הכול. לא ספרתי לו אף פעם על חוסר הסדר הגדול שבחיי. הוא ידע שאין לי ציונים טובים, אבל בגלל שהכיתה כבר לא מציקה לי כי אני ידידה טובה שלו, ובגלל שהוא לא היה אצלי בבית, הוא לא באמת חשב על זה שהחיים שלי הם הדבר הכי מבולגן שהוא פגש בחייו.
עד שיום אחד הוא בקש לבוא אל הבית שלי. הוא רצה לראות את הבית שלי. לא היה לי מזל בגלל שזה היה יום בו הורי חוזרים מאוחר מן העבודה ולכן הוא באמת יכול לבוא אלי, ולכן הייתי חייבת להסכים, בחשש כמובן.
אחר הצהריים הוא בא אלי. ישבנו ביחד, שחקנו למטה, אכלנו, דברנו.
עד שהוא רצה לראות את החדר שלי. בלעתי רוק וליוויתי אותו למעלה. ברגע שפתחתי את הדלת הוא פער את פיו. הוא הסתכל עלי בבלבול, ואני מהרתי להודות בסוד הגדול שלי.
"את צריכה להשתנות. זה מפריע לך, גם אם את לא יודעת. זה יכול להרוס לך את החיים!"
אמר לי הידיד הטוב שלי בחוכמה. הבטחתי לו שאני אנסה להשתנות בשבילו.
אבל לא הצלחתי.
הבנתי שאני לא יכולה להשתנות, ולא בשביל אף אחד. אז הוא עזב אותי, שבר לי את הלב. הוא כבר לא היה ידיד טוב. הוא היה שובר לבבות.
הוא לא היה מוכן לקבל את העובדה שניסיתי להשתנות, ולא הצלחתי.
אז הבנתי שהוא לא מוכן לקבל הפסדים.
לעולם לא אוכל להשתנות, זה מי שאני.
ומי שלא מקבל את זה, ולא מקבל את זה שניסיתי והפסדתי,
שלא יהיה חבר שלי.


תגובות (5)

וואו. זה ממש ממש ממש נורא. ומזעזע אותי. עמוקות. זה מרתיע ומרתיח את דמי כאחד.
אני מבולגנת כמו הגהינום אבל לפני שמישהו בא אני מסדרת. ובכל זאת לא נדמה לי שמישהו היה עוזב רק בגלל זה. זה זיבלי

07/02/2015 05:26

את לא מבינה את העניין האמיתי כאן, גם אצלי החדר רוב הזמן מבולגן אבל אצלה כול החיים כולל הראש מבולגנים, גם אני ככה אבל אני כן בשביל עצמי מנסה להשתנות ועובדת קשה להשתנות לעיתים מצליחה לעתים לא, אבל שאני רואה שלא טוב לי עם איזה שהי בעיה שלי אני עובדת קשה נופלת וקמה את שאני משנה את אותו תפוס, גם עד עכשיו אני עובדת על סדר בחיי ובחדרי זה לא קל אבל אני לפחות מודעת לבעיה שלי, ומנסה לתקן, אנשים לא הופכים להיות אנשים אחרים הם כן יכולים לשנות בעצמם, אני כול הזמן משתנה ומשנה בעצמי, וזה חשוב כדי להפוך לאדם טוב יותר ואני גם כן מאוד רוצה לנצח כול פעם מחדש את עצמי!, ולא בעבור איש אלה בשבילי זה אתגר חיי, עבודת המידות ואני אוהבת את זה שאני בוחנת את עצמי מה הייתי לפני שנה ומה היום אני מגיע לסיפוק, וכן הדברים תקפים לגביך מאיה, אנו גדלים לאנשים אחרים יותר טובים יותר ובוגרים יותר לומדים להיות מודעים לעצמנו, להשתפר ברצוננו בלבד ולא בשביל אף אחד אחר את עצמנו, כי להיות אדם יותר טוב זה בסוף הרבה יותר טוב מי להיות אדם שתקוע כול חיו במקום ומשלים במודע אם המגרעות שלו, אם אני יודעת שיש למישהו מגרעה שהוא אלים, וזה הטבע שלו, אם הוא לא נכון להשתנות אני אתרחק ממנו כמו מאש מה לעשות, ומבולגנת זה אותו דבר, גם קמצן וגם תחמן וגם עצלן, אם אין לך מודעות לעצמך ואת לא מוכנה לעבוד על המידות הרעות שלך אז זו זכותך אבל יכול להיות שיהיו לי כחברה שלך דברים שכבר לא אוכל לסבול ואם באמת לא אוכל לעזור לך לשנות את המגרעות שלך כמו שיש לכול אחד וזה כבר יהיה דברים בלתי ניסבלים כמו למשל, ילדה שלא מפסיקה לקשקש לי בשכל ולומר רק רחילות ולשון הרע, אם היא מודעת לזה שהדבר הזה רע והיא רוצה להשתנות אני אנסה בכול דרך אפשרית לעזור אבל אם היא אומרת לי בפרוש אני לא רוצה להשתנות! אני התרחק ממנה ולא אוכל יותר לסבול אותה, זאת דעתי ואני מכילה אותה תמיד על חיי הפרטים אז שלא תחשבו שאני מביא כאן משהו שהוא מצוץ מהאצבע כי לא! אני הייתי אדם ממש בלתי נסבל פעם אגואיסתי שרואה שחורות תמיד והיה לי סיבות טובות לשנוא את העולם אבל למדתי להכיר את עצמי והבנתי שאני רוצה להשתנות למצוא את האהבות שלי לעסוק בהם ולהפסיק לראות דברים כול כך שלילי ולראות עצמי ככורבן של החיים, אלה עברתי על כול חיי הקטסרופה שלי וחשבתי איך אני לומדת מי מאורות חיי הנוראות, ומצאתי איך ללמוד, היה רע כן!, אבל למדתי וגדלתי מי תוך הרע הזה, והפכתי כך אני חושבת לאדם טוב יותר מתחשב יותר מבין יותר.. אז אם אני יכולה כולם יכולים הכול קשור במודעות עצמית ודרך הסתכלות על העולם זה הכול, יום מבורך, ותבדקי מאי בפרטי שלחתי לך משהו

08/02/2015 08:59

את לא מבינה כלום. אותי לפחות לא.
לפי התגובה שלך בפרטי ולפי התגובה שלך פה אני יודעת שאת לא יודעת עלי כלום,
ולא שאת צריכה לדעת.
אולי את חושבת שאת מבינה ושהתגובה שלך נכונה, אבל… את לא מבינה כלום.
הקטע הזה לא באמת קרה לי. אבל הוא קשור גם אלי.
ומי שלא רוצה לקבל אותי כפי שאני, שלא יהיה חבר שלי.
אף אחד לא באמת עזב אותי אי פעם בגלל זה. אנשים נפגעו ממני בגלל דברים אחרים, אבל זה לא קשור עכשיו בכלל. אף אחד לא אמר לי שהוא לא רוצה להיות איתי בגלל הבעיה הזאתי שלי, וגם אצלי הבעיה הזאת לא עד כדי כך גרועה.
את לא מנסה להתעמק באמת בקטע. אני רואה את זה. זה מתסכל קצת, לצערי.
זה היה קטע בשביל עצמי, יש לו משמעות אחרת לגמרי ממה שאת חושבת.
אני לא הולכת לשנות משהו בחיי אלא אם כן זה באמת מפריע לי ואני רואה סיבה לשנות אותו, ובעיקר לא אם מישהו אומר לי שהוא לא יהיה לצידי אם לא אשתנה. אני לא חייבת להשתנות בשבילו, זה רק מראה כמה מי שהוא לא יהיה טיפש.
אולי לא תביני, כמו שעד עכשיו לא הבנת, וזה בסדר גמור.
לא, אני לא כועסת, את זה אני יכולה להבטיח לך. פשוט קצת מתסכל אותי זה שאת קובעת עלי דברים לא נכונים, ושאת לא באמת מתעמקת בקטע.
אני רק אומרת שאם חברה שלי הייתה באה אלי ומגלה שנגיד אני מוצצת אצבע ואז אומרת לי שאם אני לא משתנה היא כבר לא חברה שלי, אני אבדוק אם זה מפריע למישהו אחר ואם אני באמת צריכה להפסיק ואם זה באמת הורס לי משהו, ואם לא אני אפסיק להיות חברה שלה. אם זה מפריע אני אשתנה, אבל זה לא יהיה בשבילה. אני לא חייבת לה כלום ואם היא לא רוצה להיות חברה שלי זאת לא בעיה שלי. אולי אני נשמעת שחצנית, אבל אני לא מרגישה כזאת בכלל ואם זה נראה ככה אז זה לא. אני לא אוהבת שאנשים חושבים שהם יכולים לקבוע לי מי אני ומה אני עושה ומה אעשה, שהם חושבים שאני הבובה שלהם.
אני די בטוחה שלא הבנת כלום. פשוט תעזבי, תביני שאת לא מכירה אותי בכלל ושכל התגובה שלך שגויה, לפחות לגבי.
אבין אם לא תרצי לדבר איתי יותר.

08/02/2015 09:19

אני רוצה לראות אם הבנתי נכון:
את אומרת שאם יש לך הרגל לא תפטרי ממנו בגלל בחור/בחורה אלא אם כן -את- תרגישי שאת לא רוצה אותו יותר. ????
כי אם זה המסר אז את צודקת אנחנו לא צריכים להשתנות בגלל אנשים אחרים אנחנו צריכים להשתנות בגלל עצמנו (אלא אם כן ההרגל שלנו פוגע בסביבה שלנו ואז צריך לעשות חושבים)

08/02/2015 11:01

תקראי מה כתבתי לך במייל, ואני מסכימה מליון אחוז עם The One That Got Away , :)

08/02/2015 12:22
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך