סבא שלי
אני זוכר שבכל חג, היינו הולכים אל סבתא לארוחה חגיגית. ותמיד, באותו המקום, ממש ליד שולחן העץ הקטן, חייך לו סבא.
לבוש בחליפה שחורה, עם קרחת, וזקן קטנטן.
מחזיק לו עט, וערמת דפים מונחת לפניו.
אני זוכר, שבכל פעם שהבטתי בו, תהיתי אם זה הוא. תהיתי אם הוא היה נחמד כמו שמספרים לי. תהיתי אם הוא היה הסבא הכי טוב, כמו שאומרים לי. ויותר מכל תהיתי, מדוע הוא לובש חליפה שחורה?
מודע הוא לבוש בכבוד למצלמה?
מעולם לא העזתי לשאול, למה הוא מחייך אם הוא תקוע בתמונה.
לא העזתי לשאול, איך הוא עדיין יכול לכתוב, אם העט סגור.
ולא העזתי לשאול, מדוע הוא מת, ולמה הוא לא יכל לחיות עוד קצת…
תגובות (2)
לא ראיתי את זה מגיע.
הטוויסט היה יפה. הגיוני ומפתיע.
אולי זה בגלל שהסבא החורג שלי הוא כמו סבא 'רגיל', אבל אני חושבת שלא הייתי מעדיפה את סבא של מרושע מאשר מת. אני לא באמת מכירה אותו והוא מת ארבעים וארבע שנים ואף פעם לא יוצא לי להיות באזכרה שלו.
משום מה שיעשע אותי מאוד העניין שהעט שלו סגור אבל בתמונה הוא נראה כותב. לא יודעת למה ><'
בכל מקרה, קצר וקולע, וקולע טוב.
תודה :) שמח שאהבת.