עד קצה ה… ובחזרה

פרק – ליצן החצר
(אהוב עלי במיוחד)

אני ליצן החצר נעים להכיר, נשכרתי כדי להיות חוצץ ביניכם לבין הבוס שלי "האדונית", עבודתי היא בין 8:00-20:00 כולל שבתות וחגים נשכרתי לתקופת ניסיון ומאז עברו כבר עשרות שנים.

תפקידי במקור היה למתן ולהנעים לצופים את הרושם שלהם מהאדונית, אך אני ליצן היפראקטיבי שצוחק כל הזמן ולאנשים שצופים באדונית נרתעים מלראות אותה צוחקת גם באירועים עצובים ורציניים.

לכל העוברים ושבים ולאלה שסתם עוצרים רגע וממשיכים, אני הליצן בשם האדונית מספר סיפורים, צוחק צחוקים קצרים וארוכים, מספר מעשיות וגם עושה פספוסים אלה את הבוס שלי – האדונית לא ממש מכירים מקבלים רק אותי צמוד לתוכנית.

אני ליצן חצר זקן שעובד הרבה שנים. יש לי אדונית קשוחה שלא מתעייפת מלהסתתר ולשחק משחקי תופסת עם עצמה.
ככל שהשנים עוברות האדונית מאצילה עלי עוד ועוד תפקידים וסמכויות, מסירה מעצמה כל אחריות ואני זה שרוב הזמן שולט בעניינים ואני אוהב את זה מאוד כדי להרשים.

אני ליצן חצר לא יודע מה זה מנוחה. מרגע שהאדונית קמה משנתה אני מתעורר יחד איתה מכין אותה לקראת היום הבא. אני מאפר, מלביש, מסדר את השיער בצורה הכי יפה כדי שהאודנית תראה מרשימה.

לפעמים גם ליצנים נחים ברגעים הנדירים בהם האדונית אותי משחררת למנוחה אני יורד בצעדים כבדים מהבמה ואז האדונית שלי מגיחה מהמחבוא שלה מבולבלת כיאלו לא זוכרת את התחושה – עכשיו היא בשליטה.
למרות שאני משוחרר אני איתה נשאר ומארח לה חברה, משגיח עליה גם עם עין אחת פתוחה כי היא כל כך בודדה ועצובה מזכירה לי יונה לבנה.

המפגש איתה יוצר עוצמה עדינה ושבירה של אושר ישן שעטוף בהמון עצבות.
אני כתור ליצן נפעם כל פעם מחדש כמה זה פשוט להיות עצמך וכמה כולם כולל האדונית שלי הופכים את זה למסובך נורא.

אני ליצן חצר עייף השנים טסות, הבדיחות מתיישנות ומרוב תשישות כבר גם בי דובקת עצבות.

"נעים מאוד להכיר" אני אומר למאות הפרצופים שנמצאים מולי רק לא ממש שמים עלי ולא ממש מכירים אותי, אני כבר משועמם מהתפקיד והשגרה היומיומית.

אני ליצן חצר כבול באזיקים של צחוק מזויף כדי לגרום לאדונית להראות שמחה.
נשכרתי כדי למתן את הפגש בינה לבין כל מי שעובר מולה – אף אני ליצן חצר שחוק כבר לא עומד בנטל התפקיד ואני מבלי להודות ולהרגיש הפכתי לחלק בלתי נפרד ממי שקרויה הבוס שלי – "האדונית".