פרפרים שחורים

בני אדם הם כמו פרפרים.
תחילה,הם ביצה,לא יודעים מה מצפה להם בעולם שבחוץ;לחום ולאהבה שבדרך כלל עוטפים אותך אבל גם לאכזריות,לשנאה,לרוע.
לאחר מכן,הם זחל,מאז שהם בוקעים מהביצה הם צריכים להיות עצמאיים בחלק מהמקרים.אחרי התקופה הזו הם הופכים לגולם,מסתגרים,לא מתקשרים,כבר מבינים,או לפחות מנסים להבין מה הגורל מתכנן בשבילם .
ואז?
אז מגיע השיא,הפעם הראשונה שאותו גולם,שהתחיל מביצה,פורש את כנפיו ועף , מתענג ממה שהחיים נתנו לו, הוא נהנה ככל שהוא יכול ,עד אותו הרגע שהוא מטולטל ,מכונס וזהו,זה נגמר.

אבל אני?
אני שונה ,הפרפר שאני לא ססגוני ולא משוויץ בצבעיו הנאים להפליא,הפרפר שאני התעוות , הוא פשוט…
פרפר שחור.