רומ-אנטי-קה

זה לא ממש מובן למה אני מתנהגת מוזר כשמדובר באהבה.
אני בחורה נורא רגישה ועם כל זאת… חסרת רגישות.
פשוט… קשה לי עם מחוות רומנטיות! זה הכל…. אני נמצאת במצב מביך והפתרונות היחידים שעולים לי לראש זה לצחוק או משהו בסגנון.
הלוואי שזה יהיה אחרת.
כי זה לא משקף את מה שאני באמת מרגישה…
אני גורמת לאחרים לקחת צעד אחורה בגלל זה וזה אפילו לא נשלט…!
המקרה הכי גרוע היה ביום שלישי השבוע. שמישהו שאני אוהבת קנה לי שרשרת, ואמר לי באמת דברים יפים מהלב, ומרוב פאניקה נשכתי אותו.
כן. אני נשכתי אותו. מה הבעיה שלי לעזאזל.
למזלי הוא צחק כי הוא רגיל לשטויות שלי אבל הרגשתי כל כך מאוכזבת מעצמי שלא יכולתי להתמודד עם זה.
זה מטופש כל המנגנוני ההגנה האלה שסיגלתי לעצמי.
מותר לאהוב. אז למה זה כל כך קשה???
לפעמים אני מסתכלת על הסרטים או על חלק מסיפורי האהבה שנכתבים פה ואני אומרת לעצמי "קיטשי ברמות על" אבל בתוך תוכי אני חושבת "למה אני לא מצליחה לחשוב בצורה הזו?"
זה כאילו המוח שלי אוטומטית במצב "רומ-אנטי-קה" ללא מתג כיבוי.

עכשיו שחושבים על זה, זה רק לטובה. זה אומר שאני מעריכה אהבה במידה עצומה. כי אם לא הייתי חרדה מזה כל כך לא הייתי מבינה את העוצמה של הרגש הזה…
ולסיום, אם אני נושכת אותך, או קוראת לך "גיי" פשוט תנשק אותי.