הגדולים והנצחיים התמזגו עם הקטנים והארעיים, ואז יצאו המוני אדם לרחובות ושטפו את מה שהם מכנים "המגפה השחורה", שהיא בעצם הגדרה של קיבעון המחשבה. הם הפריחו עננים כחולים ורודים לשמיים, […]
*מפרום מקבל ג'ננה* מיכה ישן שנת צהריים מאוחרת, כשלפתע שמע את הדלת נפתחת, ומפרום צורח בכאב את שמו. "מיכה!" מיכה פתח את עיניו, "מה?!" "פתחתי את הראש." מיכה קם בבהלה […]
*חזרנו מהכפור* אני משתדל לראות כמה שפחות בבני-אדם כאילו הם מפלצות. זה לא משנה את העובדה שיש אנשים רעים, אבל כולם חושבים כמובן שהם צודקים וטובים. או לפחות שיש להם […]
בזמן האחרון יש לי חשק להתפשט באמצע שיעורים, זה לא הגיוני או פרקטי במיוחד. אני תמיד מדמיין את האנשים: ספיר וגל לוחשות בצעקות: 'תתלבש! תתלבש! תתלבש!', בר פשוט נקרע מצחוק, […]
מילים תנו לי מילים לא יודעת איך לנסח, זה קצת מדאיג.. נשארו רק צלילים הראש גדוש עד כדי ריקנות וזה מצחיק עד כדי עצבנות ונשמע שהמשפט הזה מתחיל ב"נשמע ש.." […]
אני לא מוצא זמן לנוח בתוך כל המלחמה הזאת שמתרחשת אצלי על המחשב. יש פה איזה טנק, והוא מפציץ את האנשים שלי כאילו אין מחר. רגע, עוד רגע, אני ארים […]
אני יושב לי, קצת עצוב, במיטה ושומע שימי תבורי, המיטב, וטירן בא דופק בדלת כאילו יש מלחמה. לא יודע מה רוצה, פותח לו את הדלת, והוא ישר כזה באטרף "בוא […]
המחמם (קוראים לזה מחמם, נכון?) בגודל של בני גורן, מריח כמו מגהץ ומתקתק כמו תנין. הוא גם מחמם ומפריע לישון ויום אחד הוא ישרוף ספרים. ואותי (ככה כתוב לא?) אבל […]
ובכן, מאסתי בתפקיד זה או אולי התפקיד הזה גדול עלי אינני מסוגל להמשיך לנהל את העולם? הו לא פשוט לא, אין רם ונשגב ממני אני הרי כל יכול התפקיד כבר […]
בס"ד אני, חברתי הטובה, בן משכבת גילי ומורה מקצועית מבית הספר. כככה החלום התחיל. יושבים ביחד במעגל בחדר הפנימייה שלי, אני על המיטה ושלושתם על כיסאות לפניי. החדר שקט, כולנו […]
מתוסכלת ובוכה בחדרי בחושך אבא נכנס מדליק את האור ואומר את כועסת על כל העולם ואני לא יודע למה ועונה לו גם אני לא ומתוסכלת יותר מהתשובה שלי
העולם הוא לא הוגן, מהרבה סיבות שונות ומשונות. תינוקות שרק נולדים, כאלה שלא הספיקו לפגוע באף אחד ובהרף עין נלקחים מן העולם שרק הגיעו אליו. אנשים בעלי לב רחב אך […]
השמיים היו נפלאים כהרגלם, כחולים עד מאוד עליהם רוססו כתמים לבנים שהתפזרו כאילו ידעו כי כל המרחב הזה נועד רק להם. מהדשא הצהבהב עלה ריחו של הגשם הראשון. ההבנה שהכל […]
פרא פרא נויתי את נרדפת רק אתי, מציצה עם המשקפת על כל דמות שמשתקפת בחלוןן הראווה ולא שייכת לסביבה. במבט נוקב חושפת דמות אויב שמשתופפת צל עוקב עורב אורב ממתין […]
בחברה כה מוחצנת, יש כל כך הרבה טמון בפנים עד שאדם יכול לפרש אותו ככלום. אופליה הייתה אחת מאלה שהאמינו שאנחנו מורכבים מאלפי מציאויות שאנחנו לא מודעים אליהן. אמונה זו […]
התחביב הכי גדול שלו היה לאסוף שברים. קטנים יותר משברי זכוכית ועדינים יותר, לרוב הם היו בלתי מורגשים, כמעט שקופים. הוא היה מתהלך ברחובות עם תיק עור משובח כמו כל […]
היום אנשים היו עדינים איתי ואני איתם. מחוות קטנות, טיפות לבנות של קרם ידיים בריח פרחים ושלושה אוכמניות (טריות ממש) מקופסאת הפלסטיק של טל. בשיעור קראתי שיר שאמר כך: 'חֲצָאֵי […]
יש את השינוי, המחשבה האישית. הפרטית רק שלו. ואף אחד לא מתאר מה קורה ומה היה ועבר נותר רק לחיות את הרגע ולבכות.
היום יצאת נגד 'שירה מודרנית'. הסברת: 'זה כלכך מעורפל עד שאי אפשר להבין מיזה כלום. זה יכול לומר משהו אחד או הכל. ואם זה ככה, אתה מבין- אין לזה בעצם […]
יש משהו שאני נורא אוהב באורות העיר הרחוקים. על מסלול המהיר של הכביש, הנוף מטושטש והדבר היחידי שרואים, זה את אורות העיר המהבהבים. נקודות-נקודות זוהרות, ממלאות חלק גדול ומשמעותי מהנוף […]
״חשבתי שאני משתגע. באופן מילולי- מאבד את זה. והכל התבלבל לי בתוך הראש. כי מי למען השם קבע שאני לא משוגע כבר ממזמן? וימים שלמים שהייתי בתוך דקויות מזויינות. כי […]
הוא אומר שהוא חי עכשיו רק בגלל שמפחיד אותו למות. יש לו משפחה וילדים והוא מתפקד די בסדר בימים, בלילות הוא לרוב עולה אלי לדירה לכוס קפה מאחורת או מוקדמת […]
אנחנו עבדים. כולנו עוורים ואנחנו אפילו לא יודעים את זה. כולנו מודים בפה מלא שאנחנו עובדים בתאגידי ענק רק בשביל הכסף. הכסף הוא השטן ואנחנו עובדים בשבילו. עוסקים במקצוע שאנחנו […]
הידיים שלה עדינות על המייתרים, וכשהיא ככה: עיניים עצומות, שיער שחור שמהודק בשתי סיכות זהב קטנות וראש מוטה, מאזין לצלילים שלה עצמה, כשהיא ככה- היא לא ניראת מטורפת. היא מנגנת […]
מה עושה הטראללה משתוללת איך שבא לה. נו ואיך נגמול לגברת על הסבל שעוברת ללמד שוב עוד עוזרת. נסדר לה במחתרת צעירה קצת מאותגרת בת תמה לא מחוברת לא נוברת […]
ביום חמישי, בשעה שש בבוקר מייקל התאבד. אבל נשארו לו עוד שש חיים אז זה היה בסדר. הוא כיבה את הפלייסטשיין והלך לישון. בשעה שש בערב הוא קם מדפיקות על […]
תמיד שנאת את החלונות של הכיתה שלי כשהייתי שביעיסט הם היו כל כך ישנים שהזכוכית החלה לקבל מעין גוון צהבהב- מלוכלך, כמו של עיתון שעבר כבר עשור בתוך ארון ספרים […]
לזכור לנשום. לזכור לעצור לרגע. רק לרגע. לתת לקור הלילה להצליף בעורי.רק לרגע. לאמץ אותו עמוק עמוק אל תוך תוכי. לשנן איך זה מרגיש לנשום. לזכור לנשום. ללכת עד שאין […]
תשוקה עלמה צעירה יצאה עם שק על גבה יצאה והלכה ולאן לא ידעה ידעה רק שהיא רוצה למצוא תשוקה הלכה עד שתש כוחה הגיעה לגינה יפה מתחת לעץ ישבה לבדה, […]
אני מחפשת אותך כבר שנים, חיפשתי אותך בחצרות אפלות, במגזינים, בסרטים, בין חברים. ביום שמצאתי אותך השתגעתי. אתה בדיוק כמו בחלום, בדיוק כמו באלבום, איפה שציירתי אותך בגואש. דמעות, עצבים, […]
לכולנו יש סיפורים ישנים אשר שנשכחו בעליית הגג, או בקופסת הנעליים הבלויה. אלו הם סיפורים מהקופסא, סיפורים שעוברים מדור לדור ונשכחו עם השנים, אירועים שחווינו לפני המון זמן ואשר תיעדנו ושכחנו אותם. סיפורים מהקופסא אלו כל אותם סיפורי מגירה אשר כל מטרתם הייתה להוציא על כתב תחושות, רגשות, תיעוד של מאורע או אדם, בקיצור כמו יומן אבל הסיפור יכול להיות חצי מומצא וחצי אמת.
סיפורים מהקופסא יכולים אפילו להיות תיאור של המתכון הידוע של סבתא , מהרגע שבו היא חשבה אליו, על תיאור של המרכיבים ודרך העשייה ועד לתגובות ואהבה של אותו מתכון.
סיפורים מהקופסא, יכולים להיות מכל העולמות ומסופרים בכל הצורות, סיפורים מהקופסא הם אותם סיפורים שמספרים מסביב לשולחן, כדי שאנחנו נוכל לשמוע אותם שוב ושוב , אין חוקים לכתיבה של סוג סיפור מהקופסא, מכיוון שאלו בד"כ סיפורים שנמצאים איתנו בכל בית ויכולים להיות בכל נושא ולא חייבים להיות ארוכים או בכלל להיות עם סוף ברור. הם באים לתעד פרטים בחיים שלנו (לא בהכרח מציאותיים) ונשמרים בצד שאחרים ישמעו.
