לא הספקתי לשאול

אני מדמיינת את עצמי יושבת בספה לידי יושב סבי.
אני שואלת אותו איך נימלט וכול פעם מדמיינת שהוא מספר לי משהוא אחר.
הוא מצא פרצה קטנה ברכבת שלמזלו היה לו מספיק מקום בשביל לעבור
הוא קפץ וברח ליערות לחיות עם הפרטיזנים.
ועוד סיפור אחר על איך הוא שרד.
הוא ברח בזמן המיון לבית נטוש שכבר משפחתו הכינה לו שם הכול
בשביל שיוכל לחיות שם זמן רב הוא התחבא ורוב היום היה במחבוא
הקר והחשוך ושככה העביר את כול המלחמה.
ועוד סיפור ועוד אחד ועוד.
אבל אף פעם אני לא ידע באמת
לא הספקתי לשאול לא הספקתי לדבר.
אני מכירה אותו מתמונות רואה אותו מאושר עם סבתי
או על יען צוחק לא היה זכר למה שקרה שם.
הוא היה מאושר.
עד שהמחלה הזאת באה ולקחה אותו.
לא הספקתי לשאול לא הספקתי לדבר
אני לא יודעת ואני לעולם לא ידע.