מסע בעקבות המשפחה חלק א'
אני נוסעת ברכת קר וגשום, הטיפות לעט לעט ממלאות את כל החלון עד שאי אפשר לראות כלום.
ובתוכי אני אומרת, אולי זאת טעות?, לנסוע לכאן? לגלות את האמת?, איפה שמשפחתי נרצחה?, איפה שהם חיו במלחמה האחזרית הזאת ?! עם זאת אני חושבת, שזואי משפחתי וזאת האמת ואני צריכה לדעת אותה.
כי אימי לא תספר, פוחדת היא, שלא אחשוב רק על זה בחיים ולא אשתגע. כי הרי דבר זה אינו קל לסיפור.
הדרך עוד ארוקה, עכשיו כבר לילה עם כל המחשבות נרדמתי לאט לאט…
הינה הגיע הבוקר קרני שמש חדרו אל תוך חדרי שברכבת. לרגע אחד חשבתי שאני בבית ,השמש זורחות ציפורים שרות, אבל לא. השתכלתי בשעון השעה היתה 7:15 בבוקר. בטח הבנות שלי כרגע מתארגנות
לבית-הספר ולגן. אמרתי להן שישאירו את הסקייפ דלוק שאוכל ליצור איתן קשר. הצואתי את המחשב הנייד מהילקוט וראיתי שהן מחוברות, חיברתי למחשב את האוזניות, כדי לא להפריע לנוסעי הרכבת הרי השעה לא קלה. חיברתי את האוזניות ולחצי על שיחת וידיאו. זה התחיל להתקשר טוו טווו טוו….
והינה הן ענו.
צעקתי בהתרגשות ": יפות שלי נוגע, רותם אני נורא מתגעגעת אליכן איך אתן ?"
והדמעות התחילו לאט לאט לחנוק בגרון ועלו לעניים והן יצאו.
רותם ענתה ": אמא אל תבכי, הכל בסדר אני הבכורה, אני שומרת על נוגע. ועל עצמי. כמובן שאבא איתנו ועוזר לנו."
נוגע כמעט קפצה על המסך בהתרגשות רבה ": אימא ! אימא ! אימא! מתי תחזרי ?! איפה את ?! אני מתגעגעת אלייך !!!"
המילים של נוגע גרמו לאימא להיזכר יותר ויותר בשואה כשהילדים הקטנים לא ידעו איפה אימם ומתי תחזור.
הגעגועים הרבים לבעל לילדים גם הם גרמו לעוד בכי חזק.
שאלתי בקול עדין וראוד ":איפה אבא ?"
רותם ענתה ":אבא כבר נסע לעבודה ואנחנו צריכות לנתק, כי אני צריכה לקחת את נוגע לגן ולהספיק לבית-הספר. ביי אמא אוהבות אותך. "
"להתראות יפות שלי ".
השיחה התנתקה , והרכת נעצרה הינה הגעתי פה מתחיל המסע…..
תגובות (0)