שניות אחדות | סיפור שואה

'אורות מרצדים בקלילות. הם נהיים חזקים מרגע לרגע ואז מתפרצים בשניות אחדות ונוצרים כתמי צבע שחורים, ככה זה בלילות. ההורים שלי באים אליי.
הם מספרים לי הכל. והם אוהבים אותי. ומחבקים אותי חזק-חזק. ואני מנשקת אותם. ואנחנו משחקים בבובות. ונהנים מכל רגע. ואז השמש זורחת והם נעלמים, אבל בלילה הם יחזרו שוב וישחקו איתי, ויחבקו וינשקו אותי, ויחזירו לי אהבה. אחרי הרבה זמן.
פיטר, אחי, אומר שאני משתגעת. הוא לא מבין שהם באים אליי. ואז אנחנו כמו משפחה.
אבל פיטר לא חלק מהמשפחה, כי הוא לא מאמין בקיומם.
היום גברת גרייס לימדה אותי דבר חדש. היא קראה לזה פסימיות. זה אומר בן אדם שמסתכל על חצי הכוס הריקה ומחפש רע. אני לא מבינה למה יש כוס ולמה יש חצי, אבל אני מבינה שהוא מחפש את הרע בכל דבר. לפי מה שהיא הסבירה.
גברת גרייס אומרת שאני מלאך ושאני חכמה מאוד ולפעמים היא נותנת לי את האוכל שלה. אבל היא עצובה ונראת ממש תשושה ואני לא לוקחת. על-אף שאני רעבה.
לכל אסיר במחנה יש בכל יום חצי ליטר מים ופרוסת לחם או תפוח אדמה. פעמיים בשבוע יש מים מעופשים, מלוכלכים ורותחים שהנאצים קוראים להם קפה. אני רעבה וצמאה. אבל אני לא מתלוננת.

****

אני מסתכלת על ידיי הצנומות והרזות ועצבות מחלחלת אל תוך פניי שקודרות אפילו יותר, יש לי על היד מספר מקועקע, שיישאר לנצח. גם כשתיגמר המלחמה. אבל אני חושבת שאני לא אשרוד. אמרתי את זה לגברת גרייס והיא אמרה לי שאני פסימית, אבל איך אני יכולה להיות פסימית אם אני מפחדת וחוששת. אבל לא אמרתי לה את זה. כדי שהיא לא תתחיל שוב להעיר לי. אפילו שאני אוהבת את ההערות שלה.
הנאצים המרושעים הללו מפשיטים אותנו, מקעקעים מספר על ידינו וגוזזים את שערותינו המעטות והדלות שנשארו על הראש שכבר לא זקוף, אלא מורכן בבושת פנים. ככה זה אנחנו.
בגלל שאנחנו יהודים. אבל אני רוצה להתגאות בזה. להיות יהודי זאת גאווה.

****

אסור שיהיו כאן יומנים אבל אני מחביאה אותך כאן וגברת גרייס מחפה עליי לפעמים.
וגם היום אמרו לנו על שיקלחו אותנו במקלחות מיוחדות. זה קצת מרתיע אותי. אבל אני אתגבר על הפחד ואכנס לשם. אפילו שזה מוזר קצת'

****

ככה נגמרו החיים שלה ושל אחרים. העדות היחידה שנשארה היא יומן.
יומן בלוי, יומן קרוע, יומן בצבע כחול, אבל היומן שלה, שהיא לא הייתה מוותרת עליו.
כי כל עברה נמצא שם, החלומות שלה והעתיד שלא יכלה להגשים, וההווה שכבר חלף והתנפץ לאלפי שברים שכבר אי אפשר לתקן.