אגם בלד (דרמה) – פרק 2
הטלפון צלצל.
כשפתחתי הוא לא הפסיק ולא נראה שבאמת יש מתקשר. השלכתי אותו על הקיר והוא נשבר לארבע חתיכות.
שמעתי את אבא שלי רץ במדרגות ופותח את הדלת בבום אחד גדול.
"מה אתה עושה כאן?" הוא שאל ואז הסתכל על הרצפה וראה את הטלפון שבור.
"אתה ככה מתייחס אליו?" שאל אבא "אתה בכוח רוצה שאני אעשה לך דברים רעים".
"תתייחס אלי איך שבא לך אבל אני אתחשבן איתך" אמרתי.
הוא צמצם עיניים. "הזדמנות אחרונה" הוא אמר.
"לא רוצה, מיציתי הזדמנויות" אמרתי.
הוא לא הקשיב לי והלך.
"גודן מורגן" אמר גטר.
"גם לך" אמרתי.
"היום יש מבחן במתמטיקה" אמר גטר "אתה מוכן?".
"כן" אמרתי. שיקרתי. לא למדתי בכלל למבחן.
"אני לא למדתי בכלל" אמר גטר "אני כישלון".
הצלצול הגיע ונכנסנו לכיתה.
המורה כמובן הלכה בצעדים דרמטיים ברחבי הכיתה הלוך ושוב עם המבחנים וכל פעם שהיא הגישה מבחן (שאגב חילקה באקראיות מוחלטת ולא לפי סדר או תבנית כלשהי) היא פערה את העיניים שלה לילד שלה הגישה את הטופס.
יש לי הרגשה שהיא צפתה ביותר מידי ריאליטי.
אחרי שכולם קיבלו את הטפסים התחלנו לעבוד.
המבחן לא היה יותר מידי קשה. לפי דעתי הוא דווקא היה קל. המורה הביטה בי בעיניים פעורות ושאלה באיטיות :"אתה בטוח?". רציתי לענות לה אם הכוונה שלה היא שאני בטוח שהיא צופה בלי סוף במלודרמה זולה אבל התאפקתי כדי שהיא לא תכשיל אותי.
"מקווה" אמרתי.
"אנחנו……………….. עוד …………………….. נגלה" היא אמרה והצביעה באיטיות לעבר הדלת.
יצאתי החוצה וחיכיתי שגטר יסיים.
ארז בדיוק יצא החוצה שאני התיישבתי על לוויתן. כן, כן, יש לנו פסל של לוויתן שהוא גם ספסל.
"ונילה, אה ולינה, איך קראו לעיר הזאת?" שאל אותי ארז.
"וילנה" אמרתי לו.
"כן, כן, וילנה!, חה חה" אמר ארז.
"אתה רק עושה את עצמך טיפש?" שאלתי.
"לא" אמר ארז ואז הוא קלט מה זה אומר "היי".
"אתה טיפש" אמר לי ארז.
"נכון" אמרתי וחייכתי. הוא לא הבין מה אני רוצה.
גטר יצא מהכיתה וסרק את השטח עד שראה אותי על הלוויתן ובא אליו.
"איך הלך המבחן?" שאלתי אותו.
"נוראי, נראה לי צדקתי בהכל" הוא אמר בחיוך.
"זה נהדר" אמרתי.
"ארז הציק לך?" שאל גטר.
"לא" שיקרתי, פעם שנייה היום.
"אתה רוצה לבוא אלי היום?" שאל גטר.
"בוא נראה, להנות או לסבול" אמרתי.
"מה אצלי סובלים?" שאל גטר.
"לא, זה אבא, הוא ממש שונא אותי" אמרתי.
"לא ייתכן" אמר גטר.
"כן" אמרתי.
"טוב נו" נאנח גטר.
השמש לא חיממה בכלל, לא היו עננים ואני הרגשתי ממש רע.
ולמה רע? כי באמת שלא ידעתי מה לעשות.
תגובות (1)
אני אשמח לתגובות על הסיפור כיוון שאין לי מושג על מה חושבים על הסיפורים שלי.